בינתיים

לבד בחדרי עצוב לי וקר.
היש בן אדם שכאבי לו מוכר ?.
האם על חיי נגזר להיות מכולם מנוכר.
או שזו היא רק עוד דרך שתגרום לי להאריך את התחושה כשאני מאושר .
כי בדרכי חוץ מעורבים אף אחד לא צועד כבר הספקתי לחכות ליד ש תושיעני שאני מועד .
כנשר עם כנפיים שבורות אני שועט לשום מקום .
מכל ההתרסקויות למדתי להסתדר עם שברי כ שלם .
כאחד עם הבדידות ,למדתי לחיות כ רכבת ערים רגשית של מעשיי שחווה עליות וירידות.
אז אני שואל ..
הקיים נורא יותר מ הבדידות ? ,היש עצוב יותר מ החשק למות ? .
הקיים גרוע יתר מ לברוח מ המציאות ?
האם זהו פשעי שאני חושב אחרת ? האם כל שונה הוא כנראה מוזר ו טועה ?.
הבנתי כבר שחבריי האמת שלי הם הדף והעט הם אינם מדברים
אבל הם צוברים כל כך הרבה זעם וכאבים.
לפעמים שואל אני הקיים הגיבור או הגיבורה ?
אשר שרד וראה את האור שמעבר לחשכה של דרכיי.
היתן לי את התרופה לסיים את דרכי בחשכה .
יצית את הכל באור ורוח של תקווה יחלץ נפשי מציפורניה של השממה .
אך כנראה שאני טועה , והגיבור או הגיבורה הם לא יותר מכוחם של המחשבה.
אינם יותר מאגדה אשר בראשי נכתבה או שאולי שבועה לעתיד טוב יותר שבדמי נחרטה.
שואפת לישועה אשר תהפוך את העצב ללהבה וכל רגע של חוסר ודאות לשמחה .
אבל כרגע אני עוצם עיניים למרות שאני טובע אני מרים את ראשי מעל המים .
נושך שפתיים וממשיך ללכת לבד עדיין .
לנצח או אולי רק … לבינתיים