מאוחר מדי. פרק 19
זה הרגיש כאילו עמדנו והתחבקנו שעות, כאילו בכיתי על כתפו שעות.
ליאם עזר לי לסדר את הדברים האחרונים בביתי ואז התיישבנו על הספה. ישבתי והצמדתי את רגליי לחזה שלי וכרכתי את ידיי סביב רגלי.
"תודה ליאם" הישרתי אליו את מבטי וחייכתי אליו.
"כבר אמרתי לך, אין בעד מה" הוא ענה לי והתקרב אליי מעט.
"אכפת לך אם אלך להתקלח?" שאלתי אותו, לא היה לי נעים, הרגשתי מסריחה.
"לא" הוא חייך אלי וידע כבר לקחת את שלט הטלוויזיה ולהדליק אותה. מילאתי לי אמבטיה מלאה במים חמים ובקצף אמבטיה בריח וניל. הייתי חייבת להשתחרר קצת, לברוח מהמציאות.
שכבתי שם כעשרים דקות ואז קמתי והתלבשתי.
לבשתי מכנסונים לבנים וגופיית בטן צמודה בצבע בורדו. השארתי את שערי הארוך פזור והלכתי לסלון.
"סליחה שזה לקח הרבה זמן" אמרתי והתיישבתי לידו. "האמת לא שמתי לב כמה זמן עבר" הוא מלמל והביט בי, "את נראת טוב" הוא חייך אלי את חיוכו המושלם. הסמקתי וחייכתי אליו.
ליבי דפק בחוזקה בכל רגע שהוא רק היה מביט בי.
אין ספק שאני מאוהבת בו.
ישבנו כמה שעות וראינו סרטים וסדרות, ממש כיף איתו. "אתה לא צריך ללכת הביתה?" שאלתי פתאום.
"את מגרשת אותי?" הוא גיחך.
"לא, מה פתאום? פשוט אתה איתי הרבה זמן" אמרתי והסמקתי מעט. זה בהחלט היה נשמע כאילו אני מגרשת אותו.
"את רוצה להיות פה לבד בלילה?" הוא שאל אותי.
"האמת שאני ממש מפחדת להיות פה לבד בלילה" לחשתי.
"ולכן אני נשאר איתך" הוא לחש באוזני. הצטמררתי למשמע קולו באוזני.
"תודה" חייכתי אליו בביישנות.
השעה הייתה כבר 20:00.
"לא הצעתי לך לאכול!" לפתע נזכרתי, "רוצה להזמין פיצה?" שאלתי אותו.
"אני מכיר פיצרייה מעולה" הוא קרץ לי.
הזמנו פיצה והשליח הגיע לאחר כשעה,
ליאם שילם לו (למרות שהתעקשתי לשלם והוא לא הסכים) והתיישבנו לאכול.
אחרי שסיימנו לאכול יצאנו למרפסת, התיישבנו על הספה ושתינו בירה.
"אפשר?" שאלתי אותו והצבעתי על הירך שלו. רציתי לשים עליו ראש, כן נהייתי אמיצה בזמן האחרון.
"בטח" הוא חייך אלי.
נשכבתי על הספה והנחתי את ראשי על הירך שלו, שכבתי על הצד והוא ליטף את שערי.
"את יודעת? בזמן האחרון אני חושב שהבנתי משהו" הוא אמר פתאום.
"מה הבנת?" שאלתי ופתאום הפלאפון שלי צלצל.
"אן!" שמעתי צעקה.
סינדי.
"היי" עניתי לה.
"למה לא סיפרת לי שפרצו אליך הביתה?!" היא שאלה אותי בדאגה.
"אה..כן. נכון, סליחה פשוט ליאם בא אליי ועזר לי" אמרתי לה וחייכתי אליו.
"ליאם? ליאם פרקר? מה לך ולו?" היא שאלה בחוסר הבנה.
שיט. היא בכלל לא יודעת.
"בזמן האחרון די התחברנו" עניתי לה וקרצתי לליאם.
"טוב לדעת..אז את בסדר?"
"כן סינדי. אל תדאגי" הרגעתי אותה.
"טוב..ביי" היא אמרה, "רגע! יש לך איפה לישון? את לא יכולה לישון לבד בבית אחרי שפרצו אליו, זה מפחיד מדי" היא אמרה בלחץ.
"אמרתי לך כבר..ליאם איתי" אמרתי בשקט למרות שידעתי שהוא שומע.
"אה..נכון. טוב ביי" היא אמרה וניתקה.
"נשמע שהיא ממש דואגת לך" ליאם אמר וחייך.
"כן..סינדי היא משהו מיוחד" צחקתי.
"רגע אז מה התחלת להגיד מקודם?" שאלתי אותו והבטתי לתוך עיניו.
"אני הבנתי שהדבר הכי גדול שלנו זה לא לעולם לא ליפול, אלא לקום בכל פעם שאנחנו נופלים. ואת, את קמת כבר כמה פעמים, באומץ, אחרי שעברת דברים קשים, וזה רק גורם לי לאהוב אותך יותר" ליאם אמר והיה קרוב אליי.
"לאהוב אותך יותר"
זה הדהד בראשי. ליאם אוהב אותי.
בתור בת זוג? או בתור ידידה?
בכל אופן מה שהוא אמר ריגש אותי מאוד.
"ליאם, אתה מדהים" לחשתי לו ודמעה נצצה בעיני מרוב התרגשות מדבריו.
התרוממתי ונתתי לו נשיקה בלחי, הבטנו אחד בשני וזה היה רגע מושלם.
"תגיד, בא לך לצאת? בכל מקרה אין מחר בית ספר" לחשתי באוזנו. מאיפה אזרתי את כל האומץ הזה?
"לכי תתארגני" הוא לחש לי בחזרה.
הלכתי לחדרי והחלטתי שאני חייבת להיראות מושלם. בחרתי בשמלה שחורה קצרה וצמודה חשופת כתפיים וציוותתי אליה נעלי סטילטו שחורות גבוהות. התאפרתי בהתאם ופיזרתי את שערי.
האמת שליאם כבר היה לבוש די מתאים בשביל לצאת למועדון, כך שהוא לא היה צריך להחליף.
יצאתי מחדרי וליאם חיכה לי על הספה.
"וואו" הוא אמר וסרק אותי, "את נראת מעולה" הוא חייך אליי וקם.
"גם אתה" חייכתי אליו ויצאנו מביתי.
נסענו במכוניתו לאחד המועדונים שאהבתי בעיר ונכנסנו.
"תרקדי איתי?" ליאם שאל והושיט את ידו.
"בחפץ לב" אמרתי והתחלתי לצחוק.
התנגנה ברקע מוזיקת סלואו, אני וליאם נצמדנו והתחלנו לרקוד. זה הרגיש כמו בחלום, עם מייקל זה ממש לא הרגיש ככה, כנראה שלא אהבתי אותו אהבת אמת.
אחרי זה הלכנו לבר ושתינו כמה שוטים של וודקה בטעם שאני הכי אוהבת.
לאחר כמה שעות טובות של ריקודים ושתייה ניגשתי אל ליאם. "בוא נלך" אמרתי לו והוא הוציא מידו את מפתחות רכבו.
נכנסנו לרכב. "ליאם היה לי ממש כיף איתך" לחשתי באוזנו והתחלתי לגעת בחזה שלו.
הייתי שיכורה ובקושי שלטתי בעצמי.
"אן את שיכורה, לא עכשיו" הוא אמר לי.
בחיים לא ראיתי גבר שכל כך שולט על היצרים שלו, מכבד ואכפתי כמו ליאם.
נסענו לביתי והוא סחב אותי בידיו אל חדרי.
"איפה אתה תישן?" שאלתי אותו תוך כדי שהוא הניח אותי במיטתי. "על הספה" הוא ענה.
"בוא לידי" אמרתי וטפחתי על המקום לידי שיש במיטתי הזוגית.
"לא אן, את שיכורה אני לא יכול" הוא אמר לי בהחלטיות ויצא מחדרי.
תגובות (3)
וואי תמשיכי…לא יכולה לחכות יותר!! את כותבת מושלם
המשךךך. לרן נעלמת להרבה זמן?
לאן * והמשך דחוףףף