המחוזקים: יחידת המחוזקים פרק 2 חלק ב'

פרק 2: שם המחוזק: טיק טק חלק ב'

קולה המתכתי של לוס נשמע בכל רחבי הבניין "קוד 800K: פריצת מחוזק לליגיון. זהו אינו תרגיל, על כל סוכני השטח להתייצב בכל כניסה בכל קומה והשאר להסתתר במקומות מוגנים. אני חוזרת זהו אינו תרגיל."
כריסטופר זינק מיד מכיסאו קדימה אל מעבדות הפענוח. הוא חייב להשיג את הכונן, רק בידיו הוא יהיה בטוח לגמרי. הוא החליט שיפסיק להקשיב למקס וכשזה כל זה ייגמר, הוא הולך להפעיל את תוכנית הגיוס.
הוא שלף את הטלפון שלו ובכמה לחיצות על המסך הוא התקשר מהר למקס. בינתיים הוא פנה אל מעבדות הפענוח, בחיפוש אחר הכונן.
"מקס, אני מקווה מאוד שאתה מעכב את המחוזק, כי הכונן עדיין לא נמצא בידיים שלי והמחוזק יכול להופיע בכל מקום."
"מעכב? כן בטח." הוא לחש והשתעל בכבדות. הרעש שהיה בחוץ גרם לכריסטופר כמעט ולא לשמוע אותו, הסוכנים רצו בין המסדרונות וההאקרים ברחו מהמעבדות. הוא פתח את דלת המעבדה בבעיטה מהירה.
"מקס, איפה אתה?" שאל כריסטופר לכיוון הטלפון.
מקס נאנח. "שוכב," הוא השתעל והמשיך לדבר. "פצוע ומדמם מהבטן." הוא צחק במרירות, כאילו נהנה מכל הקטע הזה. כריסטופר נכנס פנימה אל המעבדה, ההאקרים שכבו על הרצפה כשהם פצועים במקומות שונים, רובם היו מתים. המעבדה הייתה חשוכה לגמרי, האקר אחד היה שרוע מת על כיסאו כשגבו נפצע בשתי יריות אקדח.
"שיט." אמר כריסטופר והניח את הטלפון על השולחן הקרוב, ליד ההאקר המת. הוא שלף אקדח שחור גדול והטעין אותו מיד. הוא הניח את האצבע על ההדק והביט לכיוון פתח הUSB הראשי שאליו היה מחובר הכונן. הוא היה ריק והכונן נעלם יחד איתו. "אני מניח שהיה לנו כאן חפרפרת בליגיון." הוא דיבר אל האוויר אך ידע שמישהו שומע אותו. "המחוזק לא היה הורג האקרים עם אקדח. זה לא הסגנון של המפלצות האלו," אמר. "אז יש חפרפרת בליגיון." השקט היה מחניק ומלחיץ. כמו השקט שבסרטי אימה, שבכל שנייה יזנק על הדמות הראשית איזה זומבי או רוח, או במקרה שלנו, סוכן.
"כנראה שכן." הוא שמע קול מגיע מכיוון הפינה החשוכה, משם יצא וין, אחד מהסוכנים ברמה הגבוהה, כזה שלא נראה כאילו הוא מתכנן לבגוד באיזשהו שלב ולהצטרף אל המחוזקים. הוא היה חיוור, עם שיער חום כהה ומדים שחורים כהים שיכלו להתמזג עם החושך של המעבדה. וין אחז באקדח ועיניו התרחבו כשראו את מבטו של כריסטופר.
"אני מודה לך על שיצאת ממקום המחבוא שלך." אמר כריסטופר ובמהירות שיא, וכמעט מבלי למצמץ, לחץ על ההדק שלוש פעמים ויריות מחרישות אוזניים נפלטו מהאקדח לכיוון וין. הם פגעו בגופו והוא נהדף אל הקיר.
לחשוב שסוכן, כמעט מהבכירים ביותר, נורה עכשיו למוות על ידי כריסטופר מבלי לחשוב פעמיים רק בשביל קוד ג'נסיס – זה גורם לחשוב מה כריסטופר יכול להקריב למען המטרה.
עולם ללא מחוזקים.
הוא התקרב אל גופתו של וין וגישש בגופו אחר הכונן. כשמצא אותו הוא שלף אותו מכיס חזהו והכניס אותו לכיס מכנסיו. הוא התקדם אל הטלפון שהיה על השולחן והרים אותו. "מקס, אתה עדיין איתי?"
"בזמן שירית לך ב-לא-יודע-מי, הצלחתי לעצור את הדימום מהבטן שלי." דיווח מקס וקולו יותר רגוע, אך עדיין מחוספס וחלש.
"אתה עדיין צריך לנסות להגיע למרכז רפואה, בית-מרקחת, בית חולים. משהו." אמר כריסטופר בדאגה, דאגה של אבא.
"אני לא יכול לזוז. עוד שנייה נהרגתי בניסיון לעצור את הדימום."
"תתקשר לאמבולנס במקום לדבר איתי." אמר כריסטופר באנחה.
מקס צחק ואז נאנק. "לא חשבתי על זה. צודק."
"ביי."
"אתה עדיין חייב לספר לי במי ירית."
"ביי." הוא ניתק את השיחה ויצא מהמעבדות. הוא אחז באקדח בשתי ידיו והרים אותו לכיוון הפנים של טיק טק שהופיע מולו. הוא יצר קליקים עם ראשו וחייך חצי חיוך לכיוון כריסטופר. הוא סידר את שערותיו השחורות ועיניו לטשו מבט בכריסטופר.
"אתה יודע, אתה צריך להכין את הסוכנים שלך יותר לעניין הפריצה. הצלחתי לעבור אותם בשניות." אמר טיק טק בחיוך. "זה גורם לי לחשוב איך באמת אתם רוצים להביס אותנו," הוא יצר מירכאות עם אצבעותיו. "המחוזקים."
"חכה ותראה." אמר כריסטופר.
"היחיד שאולי נתן לי להפעיל טיפה מאמץ, היה הסוכן ההוא ששלחתם אליי." איך שסיים את דבריו כריסטופר לחץ פעמיים על ההדק והכדורים נפלטו, אך מיד הוא נהפך לחלקיקים קטנים הכדור עבר דרכם. הוא התגבש שוב לצורתו וחייך לכיוון כריסטופר. הוא נשען על הקיר.
"הסוכן הזה הולך לנקום בך ברגע שיבריא." השיב כריסטופר. "תהיה בטוח בזה."
טיק טק נאנח. "אתם, בני האדם, כל כך צפויים."
"אנחנו לא כל כך שונים." קטע כריסטופר אותו.
"לחשוב שהמלאכים בכבודם ובעצמם, ירדו מגן העדן בשבילנו. זה הופך אותי למיוחד, זה הופך אותי ללא בן אנוש. ואת המחוזקים לבנים של המלאכים." אמר טיק טק וקולו נשאר יציב. נראה כי הוא מתרכז במדים השחורים של כריסטופר, כאילו זה הדבר היחיד שעניין אותו. "איפה הכונן, בן אדם?"
"אנחנו כל כך צפויים?" שאל כריסטופר. "אני כל כך צפוי?"
"אתה לא סומך על הסוכנים שלך, בחיים לא תיתן אותו לאחד מהם, רק על עצמך אתה סומך." אמר טיק טק בחיוך.
"כנראה, כן. אבל אם אתה רוצה את הכונן, תצטרך לקחת אותו מגופתי המתה, חתיכת-סוכריית-מנטה." אמר כריסטופר והחל לקרב את האצבע יותר אל ההדק.
"נו באמת, זה לא הטיק טק הזה. זה כמו שעון, מטומטם." אמר וכריסטופר החל לירות בו, טיק טק נהפך לנחיל פעם נוספת והפעם הוא העיף את האקדח מכף ידו של כריסטופר. הוא התגבש שוב לצורה שלו והכה את פניו של כריסטופר, הוא בעט בבטנו של כריסטופר והפיל אותו לרצפה. "וגם, זה לא עומד להיות כל כך קשה, זקן."
"הזקן הזה יביס אותך." אמר ובזינוק מהיר הוא הגיע אל כתפיו של טיק טק, הוא רכב עליו ולחץ על גרונו עד שהוא כשל לאחור וכריסטופר אחז בגרונו ומשך לכיוונו.
המצב היה כל כך מהיר שבמאמץ אחרון כריסטופר יכול היה להביס אותו. פניו של טיק טק האדימו והוא מיד נהפך לנחיל פעם נוספת והופיע מאחורי כריסטופר. הוא בעט בגבו, ויצר עם חלקיקי כף ידו אקדח שחור. הוא ירה מיד וכריסטופר התחמק בזריזות בגלגול לצד ימין, הוא קם בקפיצה מהירה ולקח תנופה עם אגרופו, הוא הכה את פניו המסורטטות של טיק טק בחוזקה עד שראשו נחבט בקיר וריתק אותו לרצפה, טיק טק החל לפרפר על הרצפה ואישוניו עלו למעלה ואחר כך חזרו למטה. "מסתבר שאנחנו כן דומים אחרי הכול, מכה חזקה בראש באמת משתקת אותנו." כריסטופר התכופף והרים את האקדח שלו. הוא כיוון את האקדח לראשו של המחוזק.
"מסתבר שלא כל כך." השיב טיק טק בלחש, הוא הושיט את ידיו והם נהפכו לאקדחים שחורים, הוא ירה מיד שלוש יריות בכל אקדח וכריסטופר השיב בשלוש משלו. כריסטופר חטף את הכדורים בבטן ואילו טיק טק הצליח להתנדף לחלקיקים שנייה לפני שהכדורים פגעו בו, כריסטופר נהדף לאחור וטיק טק נעמד על רגליו כשהחלקיקים מתחברים שוב למראה שלו, כריסטופר נפל על רגליו וראשו היה מורכן.
"היחידה…" אמר כריסטופר באנחה וגניחת כאב. הדם עלה על שפתיו ופניו נהיו חיוורים. "תפיל אתכם."
"ואני אפיל אותך." לפתע קולו של מקס נשמע מקצה המסדרון, הוא כיוון את אקדחו וירה שני כדורים בחזהו של טיק טק. הוא נפל על הרצפה גם, אך בגלל היותו מחוזק הוא לא נהרג מזה, אלא רק שותק מהיריות.
טיק טק לחש בחרישות. "מלוכת בלפור תישא לעד." לפני שעצם את עיניו.
מקס נשען על קיר המסדרון וכשראה את טיק טק משותק, האקדח החליק מכף ידו. בשאריות כוחותיו האחרונים הוא צלע לכיוון כריסטופר, כשהגיע קרוב אליו הוא נחת קדימה בכאב, הוא התיישב לידו. בכף יד רועדת, הוא אחז בכף ידו של כריסטופר.
"לא… הלכת… בסוף לבית… חולים?" שאל כריסטופר כשהדם חוסם את דבריו מדיי פעם. עיניו נעצמו והוא נהרג. דמעות שקופות עלו על עיניו של מקס. הוא השעין את ראשו לאחור אל הקיר.
"לא… לא הלכתי." אמר והדמעות החליקו מהכאב אך בעיקר מהעצב. "אבל אתה תלך למקום טוב יותר עכשיו. תודה לך, כריסטופר, על שהיית אבא בשבילי." הוא ניגב את דמעותיו עם ידו החופשייה ונאנק מכאב שפרץ מבטנו לפתע.
הוא הביט אל האוויר וראה תוכנית חדשה.
"אני אפעיל את תוכנית הגיוס, כריסטופר. יחידת המחוזקים תעלה, ויחד איתה, הניצחון שלנו על המחוזקים." הוא שלף את הכונן מכיס מכנסיו של כריסטופר והרים אותו למול פניו, הכונן רעד בגלל האחיזה הרפויה של מקס. "ראש הליגיון הבא לא הולך לדעת שזה אצלי – כי אני הולך לפענח את זה לבדי. אתה לא סמכת על אף אחד בלגיון מלבדך ומלבדי. אני לא צריך יותר את העזרה של הליגיון, תוכנית הגיוס תצא לפועל, אבל ללא פיקוח של הליגיון, אלא על ידי פיקוחי האישי בלבד." אמר מקס כשהוא רואה לנגד עיניו תוכנית ברורה. אך התוכנית הייתה לא טובה, הוא צריך כל עזרה של כל האקר בשביל לפתור את קוד ג'נסיס.
"פנוי," שמע לפתע קול של סוכנים. הוא ראה אותם מגיעים לכיוונו ולפני שהתעלף מאיבוד חמור של דם. הוא החביא את הכונן מתחת לפרצה שהייתה ברצפת המסדרון ודחף אותו פנימה בשביל לוודא שלא ימצאו אותו בקלות.

מקס קם ממיטת בית החולים במהירות, כאשר כאב חד תקף אותו באזור נעיצת הלהב. הוא נאנק ונשך את שפתו התחתונה. שערותיו החומות של מקס התפזרו על הכרית ועיניו הזהובות איבדו את הברק שלהם. הוא השעין את גבו על הכרית ואת ראשו על הקיר.
הוא לבש את כותונת בית החולים ונאנח בכבדות. החדר היה שקט לגמרי, לא היה את המכונה שבודקת את הדופק וזה גרם למקס לחשוד מעט. מהדלת החומה שהייתה בקצה החדר נכנסו חבריו היחידים מהלגיון, אלה שהכי סמך עליהם ותכנן לשתף אותם בתוכנית החדשה שלו. אמט מרדקס, וסאם וולנטיין.
אמט היה מסודר בבגדים מכובדים ושחורים, עיניו החומות-זהובות היו נפולות ופניו חיוורות. שיערותיו הזכירו גוון של זהב מהול בצבע לבן, הם היו מתולתלות והגיעו עד לכתפיו. זה היה מוזר לראות את אמט ככה, הרי הוא השמח ביותר בחבורה שלהם. סאם לא היה פחות גרוע. מתחת לעיניו היו שקיות-שינה כהות ועפעפיו רפויים. עיניו החומות הביטו לפניו של מקס ושיערו השחור-חום היה כמו תמיד, מסודר.
"מה קרה?" שאל מקס בשקט, אם כי הוא ניחש מה קרה.
"כריסטופר… ההלוויה שלו הייתה אתמול." השיב אמט בשקט.
עיניו של מקס חשכו. כריסטופר היה לו לאבא והוא אפילו לא היה בהלוויה שלו? איזה מן אדם הוא? "מה – אבל אתמול הייתה הפריצה – איך?"
"היית מעולף במשך שבועיים," הסביר סאם ומשך באפו. "הלגיון כלא את טיק טק באטלנטה. ראש הלגיון החדש הוא רייקו גרין." הוא אמר בדיווח.
עיניו של מקס דמעו אך הוא ניסה להסתיר אותם. "או – אוקיי." הוא אמר בחצי נשימה. "אני, אני חשבתי על- " הוא הרגיש כאב רב ולא יכול היה להשלים משפט.
"זה בסדר, מקס." אמר אמט והתיישב על קצה המיטה. מקס ניגב מיד את הדמעות מעיניו ולקח נשימה עמוקה.
"אני לא מוכן להיות חלק מהלגיון. ואני לא רוצה שגם אתם תהיו." הוא אמר בנשימה אחת. סאם ואמט מיד כיווצו את מצחם כלא מבינים. הם היו מופתעים.
"אתה אומר את זה ממקום של עצב עכשיו, מקס, אין בך הגיון –" אמר סאם בניסיון להרחיק אותו מהרעיון המטומטם.
"לא. חשבתי על זה גם אז, בפריצה." אמר מקס והשתעל בכבדות אחרי דבריו. "כריסטופר לא סמך על אף אחד מהלגיון וכנראה הייתה לזה סיבה."
"מה אתה אומר בעצם?"
"אני רוצה שנפתח את תוכנית הגיוס. אבל שזה יהיה רק שלושתנו. בלי פיקוח של הלגיון." הסביר מקס ונאנח מהכאב שתקף אותו פעם נוספת.
"כנראה הביאו לך המון משכי כאבים. אתה התחרפנת?" שאל סאם מיד.
"זה לעבור על החוק, מקס." הוסיף אמט.
מקס הביט בשניהם. "אני יודע את הסיכון. ברגע שאני מבריא לגמרי אני עושה את זה, אני אבין אם אתם לא רוצים להשתתף איתי אבל – כריסטופר לא סמך על המון אנשים וזה אומר הרבה דברים. אני לא מוכן שתוכנית הגיוס הזו תיפול לידיים הלא נכונות."
"אנחנו איתך." אמר אמט לאחר שתיקה ארוכה שבהם חשב על זה הרבה. סאם הביט בשניהם בשיגעון מוחלט ונאנח בכבדות.
"טוב, גם אני איתך." חיוך התפשט על פניו של מקס.
"ככה נכבד את מותו של כריסטופר."
"אני מרגיש שאנחנו עושים טעות." אמר סאם והשפיל את עיניו מעט.
מקס עצם את עיניו ודמיין את פניו של כריסטופר, את החיוך האבהי שלו ואת הדאגה שלו. כשפקח את עיניו הוא אמר. "בואו נעשה את זה."