ענב
גרנו להנאתנו בתוך הבקבוק
בימים שהיה עוד חתום ופקוק.
לא הסתחררנו ולא השתכרנו,
ממה שקורה מסביב התעלמנו.
בקבוקים נקטפו והלכו לבלי שוב
שאלנו, אמרו זה ממש לא חשוב,
אתם המיסדים דור בוני הישוב.
הבטיחו בטחנו כאלה אנחנו
לא התבוננו ולא התכוננו,
אך לא העלמנו, שלא האמנו
היו שם כמה מתסיסים מנוסים
שאמרו יום יבוא כמו מחטף שיפול בחתף
עוד תראו, זה איום זה לא סרק
השכן משמאלנו נלקח למרק
גם הבא אחריו לא אבד מאליו
ואם לא עכשיו, יתבזבז כל מיצנו לשווא
ופרץ הויכוח שאיים לעכור את מזג הרוח,
אך לא ארך זמן והדהד צליל קולו של יינן
"הבקבוק לא אבד, ואיזה מזל ששרד"
וכך נילקחנו איך לא נדע
וערומים הונחנו על שולחן מסעדה.
אותנו הציגו, אך לנו לא אותם
וכך עמדנו ובהינו בינותם
מתבוננים בהם במבטים שקופים
והם בנו כמו בקבוקים בבני אדם
ובא הרגע שקורה למיץ ענב
שבין שפתיה של עלמה נאה נשאב
לבו פועם כמו גבר מאוהב
"הו מי יתנני שוב לחזור להיות ענב
אשרי שלא קטפו אותי לשווא".
תגובות (0)