המחוזקים: יחידת המחוזקים פרק 1 חלק א'

~ניתן עוד להירשם, רק אם אפשר בדף ההרשמה ולא כאן, כי זה סתם יבלבל אותי. תודה מראש ומקווה שתהנו מהפרק.~

לתשומת ליבכם, ההקדמה השתנתה מעט. המלאכים ירדו מהשמיים לפני מספר עשורים ומאז מותם של שלושת המחוזקים הראשונים הכוחות התפשטו כמו מחלה והפכו שישית מתושבי כדור הארץ למחוזקים. אם לא הבנתם כל כך לכו להקדמה הסברתי את זה טוב יותר שם~

פרק 1: מחוזק מספר 1: טיק טק חלק א'

– לפני עשר שנים מהיום –
ארתור התיישב על הספה הקטיפתית והכתומה שהייתה בפינת הסלון, מקס רץ אחריו והתיישב מולו על הרצפה, יותר נכון, על השטיח האדום והעגול שלהם. מקס היה אז קטן, עם עיניים זהובות וגדולות ושיער חום קצר. הוא נרגש לשמוע את הסיפור שקרה כשסבו היה ילד, הסיפור על המחוזקים.
ארתור היה עם שיער אפור ודליל, עיניים כחולות בהירות וקטנות המזכירות אדם עיוור, הוא הרכיב את משקפיו המלבניים והשחורים שעזרו לו לראות מקרוב. הוא הביט על נכדו ושילב את רגליו וידיו ביחד.
"הייתי אז ילד קטן, כמוך, כשזה קרה הייתי קרוב מאוד למקום." הוא אמר וכאילו נזכר בפרטי הסיפור בעזרת מבטו של נכדו, "השמיים נהיו כהים, אך עדיין היה חם ולא ירד אפילו טיפה של גשם. מתוך השמיים הכהים ירדו שלושה אנשים גדולים עם כנפיים שחורות גדולות יותר מהם,"
"כנפיים שחורות?" שאל מקס בהתלהבות.
"כמו הכנפיים של העורבים, רק גדולים בהרבה וגם חזקים מספיק בשביל לסחוב גוף של אדם. המלאכים ירדו אל הקרקע, מולם היו שלושת הראשונים. המחוזקים הראשונים. ואז הם העניקו להם את הכוח שהפך אותם למחוזקים." הוא סיפר, אך משהו בעיניו סימן כי הדבר לא היה נכון לגמרי, או שהוא לא סיים את הסיפור. אך סבו הפסיק כבר לספר ומקס הבין שזה כנראה הסוף שיקבל. לאחר מספר שעות הוא עלה אל המיטה הכחולה והגדולה שלו, המיטה התאימה כמו כפפה לחדרו הכחול, היה לו שולחן עץ שהיה צבוע בצבע כחול בהיר וכיסא מרופד בצבע כחול כהה. הוא השעין את ראשו על הכרית ועצם את עיניו.
"מקס, מקס!" מקס התעורר ממיטתו כשאימו משקשקת אותו בחוזקה. הוא שפשף את קורי השינה מעיניו והביט באדם שהעיר אותו, הוא זיהה את קולה. כשפקח את עיניו לרווחה הוא ראה את אימו, האישה בעלת השיער החום הגולש שנח על כתפיה, היא ישבה בקצה מיטתו כשעיניה הזהובות, המזכירות את עיניו של מקס, דומעות לגמרי. ידה רעדה.
"מה, אימא?" שאל בלחישה וכחכח בגרונו כדי שקולו יהיה חזק יותר. כשהבחין בכל הפרטים שהעידו על כך שאימו לחוצה ובוכה הוא שאל שאלה נכונה יותר. "מה קרה?"
"אני צריכה שתסמוך עליי עכשיו, אוקיי?" שאלה והביטה בתוך עיניו. "בדיסק און קי הזה," היא אמרה בקול רועד והניחה בכף ידו הקטנה את הדיסק און קי. "יש את הדרך להפיל את המחוזקים."
"מה – למה שנרצה להפיל אותם?"
היא חייכה אליו וליטפה את לחיו.
"אימא, מה קורה עכשיו?" הוא שאל כשהבין שזה לא לגמרי נגמר.
"אני צריכה שתברח עכשיו דרך החלון, מחוזק פרץ אלינו הביתה," הסבירה וכשסיימה את דבריה הדלת השמיעה קול חזק, כזה של ניסיון לפריצה. מקס קיפץ ממקומו בלחץ. דמעות שקופות התחילו לעלות על עיניו ולתת לעיניו הזהובות-לבנות מראה יותר בוהק. הוא נד בראשו בשביל להסביר לה שהוא לא יכול. "תמצא את כריסטופר ביין, הוא ידאג לך." היא לחשה, היא פתחה את החלון שהיה מעל המיטה, ובידיים רועדות הרימה את מקס לשם.
"לא, לא, לא." הוא אמר בנשימה אחת ודמעה החליקה. "אימא, אני לא עוזב אתכם."
"אל תעזוב את הדיסק," היא אמרה וניגבה את דמעותיה שלא פסקו מלרדת.
"אימא, בבקשה."
"אני מצטערת. אני אוהבת אותך, מקס," היא אמרה והשחילה את מקס דרך החלון, למזלו ולמזלם הבית היה בית קרקע בעל שתי קומות. הוא השתולל בידיה בפחד וכשעזבה אותו הוא התנתק והחל לצנוח למטה יחד עם ליבו. הוא נחת לאחר מספר שניות על שיח ירוק, והוא התגלגל משם.
"לא!" קרא מקס ונשך את שפתו התחתונה. לאחר מספר שניות ברק לבן, רועש ובוהק פרץ מחדרו, ברק שגרם לו לקחת את רגליו ולברוח, מבלי לחשוב יותר מדיי. כשהיה רחוק מספיק מהבית שלו הוא פרץ בבכי ואחרי הבכי, השנאה שלו למחוזקים החלה.

– היום –
מקס התקדם במסדרון הלבן והגדול שהיה בבניין הגבוה והגדול של הליגיון אליו הצטרף לפני עשור. הוא היה לבוש בחליפה מחויטת ומכובדת, פניו נהיו מוצקות ומלאות בצלקות לבנות שכמעט לא רואים, עיניו הזהובות קטנו במהלך השנים וגופו נהיה גדול מאוד, אחרי עבודה מרובה בחדר הכושר של הליגיון . הרי הוא צריך להיאבק במחוזקים בעלי כוחות על.
במסדרון עברו עוד כמה סוכנים אשר הוא לא הכיר, אבל הם ודאי הכירו אותו. הוא זה שהביא את קוד ג'נסיס לפני עשור. למי שלא יודע, הקוד הוא הדיסק און קי שאימו העניקה לו. היא הצפינה אותו בקוד סודי, שמאז שהגיע לידיו של הליגיון העבודה על הקוד ועל הפתרון שלו לא מפסיק לרגע. הוא כונה קוד ג'נסיס בגלל המילה באנגלית (genesis שמשמעותה הבריאה), כמה מההאקרים שעובדים על הפתרון לקוד מאמינים כי בתוכו נמצא הסוד כיצד ניתן לחזור לימים בלי מחוזקים, לימי הבריאה, שבני האדם היו היצורים האנושיים הרגילים שדרכו על האדמה.
"מקס סמית', גש בבקשה למשרדו של כריסטופר." הקול המתכתי של תוכנת ההפעלה 'לוס' נשמע ברחבי הבניין. הוא שמע כבר את הבקשה ועכשיו הוא היה בדרך. הוא הציץ בשעון הכסוף והגדול יחסית שלו, הוא פנה אל חדרו של כריסטופר וכשנכנס הוא סגר את הדלת אחריו.
כריסטופר הזכיר למקס במידה מסוימת את סבו, השיער האפור והדליל והעיניים הכחולות הקטנות, אך כריסטופר היה יותר מטופח מסבו. הוא לבש חליפה שחורה מחויטת והוא שילב את אצבעותיו זו בזו כשראה את מקס. "בוא, שב."
מקס התקדם לכיוון הכיסא שהיה מול כריסטופר, שולחן עבודה שחור וגדול חצץ בין השניים ומקס תמיד חשב שהיה ילד שהוא לא לובש מכנסיים מתחת לשולחן. חיוך קטן התפשט על פניו כשנזכר בזה.
"משהו מצחיק, מקס?"
"לא. לא. סליחה." אמר במהירות והרים את מבטו. מאחורי כריסטופר היה הקיר האפור והמחוספס, הייתה תמונה תלויה על הקיר. שלו ושל היחידה הישנה שהייתה לו, לבושים במדים ואוחזים ברובים. היחידה שלו נהרגה בידי המחוזקים ולכן הוא פתח את הליגיון שהמטרה שלו היא להשמיד את כל המחוזקים. "למה קראת לי? אם זה שוב בעניין הקוד, אין לי מושג מה הפתרון שלו."
"לא. לא." פסל כריסטופר מיד.
"אז?"
"מחוזק פרץ למעבדות שלנו בבוסטון, הוא חיפש משהו." הסביר, מקס כיווץ את מצחו. "הוא חיפש את הדיסק און קי."
"איך הוא ידע עליו?" שאל מקס מיד.
"אף אחד לא יודע. אנחנו צריכים להאיץ את תוכנית הגיוס."
"כריסטופר, אני לא חושב שכמה נערים מחוזקים יצליחו להביס מחוזקים שאפילו הצבא לא מצליח להפיל." אמר מקס בחצי זלזול. "אתה שוכח שהם רק נערים."
"אספנו מידע מכל קצוות עולם. יש לנו ארבעה נערים שמצאנו מתאימים לתוכנית." כריסטופר נשען על הכיסא השחור והמרופד שלו.
"כריסטופר, תן לי לטפל במחוזק הזה. אם המצב יסתבך יותר תפעיל את תוכנית הגיוס." אמר מקס. "אני אצליח להביס אותו."
"מקס –"
"אני עברתי אימונים שלמים להילחם נגד מחוזק. תצטרף לי עוד סוכן או סוכנת ונצא ביחד להביס את המחוזק הזה. אני גם אבדוק איך הוא ידע על הדיסק." אמר מקס. הוא התקרב לכריסטופר. "אבל אתה לא מפעיל את תוכנית הגיוס עכשיו."
כריסטופר נאנח. הוא הושיט את כף ידו אל אחת המגירות שהיו בצד שמאל ושלף משם תיקייה חומה. על התיקייה היה חותמת של הליגיון . הוא הושיט אותה אל מקס והוא חטף אותה מידיו. הוא פתח מיד את התיקייה והתחיל להביט בנתונים.
"למחוזק קוראים: טיק טק. אנחנו לא בטוחים אם זה שמו האמיתי, המערכת מצליבה את הפנים שהצלחנו לאתר ממצלמות האבטחה במעבדות בוסטון." אמר כריסטופר כאילו הוא קורא את המידע מתוך התיקייה.
"מעניין אם הוא אוהב מנטה." אמר מקס בחיוך. כריסטופר כיווץ את מצחו באי הבנה, מקס הרים את ראשו לכיוונו. "אתה יודע, טיק טק, מנטה."
כריסטופר משך בכתפיו כלא מבין.
"לא משנה." אמר והמשיך לשמוע ולקרוא את המידע עליו.
"הכוח שלו הוא להתפזר למיליוני חלקיקים קטנים. כמו נחיל דבורים, רק מהיר וחזק יותר." הסביר כריסטופר.
"מה נחיל יכול לפגוע בי מלבד כמה שריטות?" שאל מקס בזלזול.
"הוא יכול להתגבש לאיזה צורה שהוא רוצה. סכין ענקית, רובה ענק, או אפילו פטיש רב ממדים. הוא יכול למחוץ אותך בשניות, מקס."
"אוקיי, יש כל מיני חולשות?" שאל בצורה לא אכפתית.
"לא שידועות לנו."
מקס סיבב את כתפיו ויצר קולות קליקים מכתפיו הרחבות, חיוך משועשע התפשט על פניו. "בוא נשחק, טיק טק."

מקס יצא ממשרדו של כריסטופר, לפני שפנה בפנייה שהרחיקה אותו מהמשרד הוא שמע את קולו של כריסטופר אומר: "מקס, סאם וולנטיין יצטרף אלייך."
זה היה מעולה בשביל מקס, סאם הוא בין הסוכנים החביבים על מקס, הוא שקט ולכן לא יפריע לו בדיבורי סרק, הוא מיומן טוב באקדחים ולכן הוא יהיה טוב להתמודדות מול האויב ובנוסף הוא חבר סוד – מה שהופך אותו לכספת במקרה שיקרה דבר סודי שהם לא יהיו רוצים לשתף את הליגיון.
"אין בעיה!" השיב מיד מקס וצעד אל המעבדות של הליגיון, שבודאי הוא יהיה שם. סאם, בנוסף לכול, אוהב מדע ויודע כמעט הכול על ביולוגיה ופיזיקה. הוא המשיך עוד כמה מטרים עד שפנה אל החדר הלבן שעליו היה שלט שחור "המעבדות". הוא פתח את הדלת וראה את סם מביט במבחנה מלאה בדם אדום-שחור וסמיך.
מקס עיוות את פניו. "מה אתה עושה, סאם?"
"הייתי לפני כמה שעות במעבדות שהמחוזק פרץ אליהם בבוסטון –" הוא התכוון לומר ואז מקס עיוות את פניו עוד יותר. סאם היה בעל שיער חום-שחור מגולח בצדדיו ובמרכזו הוא מגולח גם אבל פחות מבצדדים. הוא לבש חלוק מעבדה לבן מתחת למדיו השחורים והוא היה רזה וגבוה.
"היית כבר במעבדות? כריסטופר שלח אותי עכשיו לשם איתך."
סאם משך בכתפיו.
"מה מצאת שם?" שאל מקס והתקרב לכיוון. סאם הרים את ראשו ועיניו החומות הביטו בפניו של מקס. "מה זה הדבר הזה?"
"אחד מהסוכנים שהיו שם, במעבדות, הצליחו לירות בו שנייה לפני שהפך לנחיל החלקיקים המיוחד."
"אז זה אומר שהוא פצוע."
"זה אומר שהוא כועס עכשיו." הסביר סאם. "כועס מאוד."
"אתה יודע לאן הוא פונה?" שאל מקס.
"אני מניח שהוא יחפש במעבדות הבאות שקרובות לבוסטון. והכי קרובה אליו זו ניו יורק." אמר סאם. "זה אומר שהוא בדרך לכאן."
מקס התחיל לצאת מהמעבדה, סאם הניח את הדם של טיק טק ומיד הלך אחריו כשהוא פושט את הכפפות גומי מכפות ידיו. "למה לא חשבת לספר את זה לעוד מישהו?"
"אף אחד לא שאל." הוא משך בכתפיו.
מקס עצר.
"מה?" שאל סאם בתמימות.
"אתה מבין שמחוזק מגיע הנה, בשביל להשמיד את הכונן שבו נמצאת הדרך להביס את כל המחוזקים?"
סאם הנהן באיטיות. "כן, נראה לי שאני מבין."
"תלך עכשיו לכריסטופר, ספר לו שהמחוזק בדרכו אלינו." אמר מקס במהירות. סאם עדיין נשאר במקומו. "עכשיו!"
"מה אתה תעשה בינתיים?"
"אני אסע לכיוון בוסטון, נראה אם אני אמצא אותו קודם ואצליח לעצור אותו."
"בהצלחה."

רעש אופנוע ההארלי דיווידסון רק הדגיש את רמת הלחץ שהייתה למקס עכשיו, הוא הניח את ידיו על הידיות ולחץ על דוושת הגז במהירות, הוא נהדף מעט לאחור בגלל הדף המהירות, אך הוא הצליח לשלוט על זה והוא החל לפנות בכבישים ובפניות הנכונות, הוא עבר בין מכוניות, סלל בין כבישים ורק הגביר את מהירותו בכל פעם. הוא שכח להשים קסדה ולכן עצר בצד והניח על עצמו את הקסדה השחורה והגדולה ואחר כך המשיך בנסיעה המסוכנת והמהירה.
"קדימה, טיק טק. בוא נראה איפה אתה." הוא הביט אל הכביש הקרוב אליו, הייתה שם פקק ענק שנגרם בגלל תאונה נוראית. רכב היה מהופך והרכב השני היה מחוץ לגמרי כאילו דרכה אליו רגל ענקית. כשהוא החזיר את מבטו לכביש הוא פגש בטיק טק. הוא מיד עצר בפתאומיות. האופנוע החליק לצד שמאל וממש התחיל לשכב על הרצפה. מקס החליק ממנו ובזמן שהאופנוע מתחכך בכביש מקס התגלגל על הכביש. הוא הפסיק להתגלגל כשהוא נמצא מאחורי טיק טק.
פצוע וחבול, מקס הושיט את כף ידו אל האקדח השחור והתחיל לירות מיד בגבו. טיק טק מיד נהפך למיליוני חלקיקים אפורים מתכתיים והכדורים התעופפו באוויר ולא שרטו אותו אפילו. טיק טק הופיע מיד ליד מקס.
טיק טק היה בעל שיער כהה ושטוח, עורו היה חיוור אך גם במידה מועטה שזוף, אם היה גוון נטרלי של עור – לא שזוף ולא בהיר – זה היה הצבע עור שלו. עיניו השחורות היו מכווצות וחיוך התפשט על פניו.
"בן זונה." סינן מקס לפני שטיק טק בעט באקדחו רחוק ממנו.
"אני מעדיף שתקרא לי טיק טק." הוא אמר.
"אני מעדיף לא לקרוא לך בכלל." אמר מקס ובעט ברגליו בסיבוב מהיר, טיק טק יצא מאיזון והתחיל ליפול על הכביש. בזמן הזה – מהתנופה שקיבל מהבעיטה הוא הצליח לקום על רגליו ועם שטח רגלו הימינית הוא בעט בטיק טק היישר אל המדרכה. ברגע שנגע בה הוא נהפך שוב למיליוני חלקיקים.
הוא הופיע מאחורי מקס והוא מיד נתן לו מכה בפנים עם מרפקו, טיק טק נהדף מעט לאחור ואחר כף הוא לקח תנופה והכה את פניו של מקס, אחר כך הוא בעט בצלעותיו עם רגלו השמאלית, ואחר כך ידו התנדפה לחלקיקים והתגבשה לסכין רחב.
מקס מיד חסם את ידו האוחזת בסכין אך שכח שטיק טק יכול לעשות זאת גם ביד השנייה – וכך הוא עשה. הוא נעץ את הסכין בבטנו של מקס וסיבב את הסכין עד שמקס צרח. טיק טק שלף את הסכין מבטנו ובעט ברגליו.
מקס החליק מיד ונפל בחוזקה. "שיט."
"עכשיו, ברשותך, אני אצא אל מעבדות הפגיון והמגן, שם אני בוודאי אמצא את הכונן המקולל של מרתה סמית'."
עיניו של מקס התכווצו. "איך אתה יודע את שמה?"
"את זה נשמור לסיפור אחר. אם תשרוד." הוא אמר והסתובב מיד כשהוא מתחיל להפוך לחלקיקים האפורים והמתכתיים. לאחר מספר שניות הוא נהפך לנחיל והתעופף לכיוון בניין הליגיון.
"לא…" לחש מקס לפני שהכול החל להחשיך.