אישה ורחוב

מי הרשה לך בכלל?
מי נתן לך את הזכות?
אינך מכיר אותי, איני מכירה אותך, ובכול זאת חשבת שזה לגמרי בסדר, לגמרי מקובל, לתת לי "מחמאה". סתם ככה, באמצע הרחוב, כשאין לך מושג בכלל מה עובר עליי. סתם ככה, כי בא לך, כי אני רק אישה, ולנשים מותר להגיד מה שבראש שלך. נכון, זה לא היה פוגעני, זה עדיין לא אומר שזה נותן לך את הזכות. לא אומרים דברים כאלה, לא לאנשים שבכלל לא מכירים. לא לנשים. אל תגידו לי, סתם ככה, שאני נראית חמודה. אני לא מכירה אתכם, מבחינתי זו הטרדה. זה היה מפחיד, ולגמרי מוזר,כי מי אתה בכלל שתגיד לי איך אני נראית? ולמה זה צריך לעניין אותך בכלל?ואם זה מענייו אז חבל, תשמור את זה לעצמך כי זה מה שעושים, לא מתנהגים כמו חזירים מנופחים.
ההרגשה הראשונית הייתה שלבשתי משהו לא בסדר, אחר כך הבנתי שזה אתה שהתנהג לא לפי הסדר שחברה מתוקנת אמורה להכתיב. בנים כמוך צריכים ללמוד להתאפק, כדי לא להגיד דברים שאחר כך תתחרט, או לא תתחרט, ואם לא אז זה לגמרי מטומטם. נשים הן לא חפץ שמסתכלים עליו כך סתם. אל תגיד לי איך אני נראית לטעמך, אני יודעת מה אני רואה וזה מה שעיקר. מילא אם היית איזה מישהו מהמשפחה או איזה ידיד או ידידה אבל אתה זר ברחוב ומה אני בשבילך? סתם עוד אישה? כאילו אישה, זה כלום.
ואחרי הבהלה הרגשתי כעס, כי לא הגיע לי להרגיש כל כך מבוהלת. כי אמרו לי שאני עוד אקבל הרבה תגובות כאלה, כי זה מה שקורה עם נשים ברחובות ואני כועסת כל כך כי זה לא מגיע לנו. אנחנו לא החפצים שלכם ולא כאן כדי לגרום לכם להרגיש יותר טוב. אנחנו כאן כדי להגשים את עצמנו, להוכיח שאנחנו שוות. אני לא איזו דוגמנית, אני סתם אישה ברחוב. אז שוב, תודה אבל לא תודה, אם תראה אותי ברחוב תעבור למדרכה השנייה, כי אני נשבעת שאני אחטיף לך בעיטה. כי אני אישה. ואני חזקה.