תן חיוך הכול לטובה – סיפורה של טולי ( קרוסלת גיל ההתבגרות)

קוראים לי טולי ואני לומדת בכיתה יא'1 . אוטוטו , ימלאו לי שש עשרה בכ"א בטבת. למרות שחושבים שיש לי עודף ביטחון עצמי. אני לפעמים עצובה הרבה בנות מהשכבה חושבים עליי שאני בחורה שאין לה רגש. הדמעות פורצות בסתר , במקום שבו שום אדם לא יגלה שאני בחורה רגשנית עם נפש שבירה מאוד. אומרים עליי שאני כאילו בובת ברבי שכאילו יצאה מהניילונים. בובת ברבי אנושית לגמרי.
את הצד הזה הרגשי לא הראיתי מעולם בפני בנות כיתתי והן לא יודעות שגם הצד הזה הקיים שבי , אני מפחדת מאוד לחשוף את הצד ההוא בפניהן. הבת היחידה עליה אני יכולה לסמוך כי אני יודעת שהיא לא תרוץ ישר לספר לכל הבנות . זאת שיר, רבות מבנות כיתתי לא סופרות אותה ולא ניגשות אותה כי היא ביישנית לגמרי ולא מעיזה לגשת אליהן ולנסות לפתח איתן שיחה. ניסיתי לדרבן אותה להעיז לגשת אליהן , אבל מכיוון שראיתי שאפילו היא לא עשתה מאמץ כדי להתקרב לבנות וליצור איתן קשרי ידידות וחברות, החלטתי להניח לה לנפשה לפחות בעניין הזה של השיחות המשותפות עם נעמה , אביגיל ומיכל.
שיר היא החברה הטובה שלי . היא מאוד נאמנה וכנה, בגלל זה מאוד נעים להיות בחברתה. לי לפחות כיף להיות לידה ולעזור לה מכיוון שאהבתי אליה , לשיר , היא אהבה שאינה תלויה בדבר. זו גם הסיבה שאני כותבת למגירה , לפעמים אני מראה לחברותיי את השירים שכתבתי . שתי החברות הכי טובות שלי שיר וחופית. חופית היא עם עודף ביטחון עצמי כמוני ויש לה ראש גדול כמו שלי.
ושיר , הביישנית והשקטה שבחבורה שאותה אני מכנה " באר המיים של החוכמה". חסרת ביטחון כל כך , ניסיתי בעדינות לפתוח איתה שיחה על כך שאולי תשנה את הגישה ותנסה בכל זאת להתקרב לבנות , אך היא לא שיתפה פעולה כל כך .
כשהבנים רואים אותי , הם מתעלפים במקום כי הם רואים את העיניים הכחולות שלי . אך אני דוחה את כולם ולא נותנת להם את מירב תשומת ליבי . אני פנטזיונרית בטירוף , כל הזמן אני חולמת על שתהיה לי אהבה כמו שהיתה לקן וברבי. כל הבנות מפנות אליי מבטים מוזרים וצוחקות עליי וחושבות שאני לא שומעת שהן צוחקות עליי. אבל זה לא משנה לי בכלל, אני מצידי לא מקשיבה להן ושידברו ויצחקו כמה שבא להן. אני אמשיך לפנטז כמה שמתחשק לי. ואני לא עושה חשבון לאף אחת כאן בפנימייה . אפילו לטום , התאום של אוראל מהכיתה המקבילה שמרגיש את עצמו מעל כולם. לי זה לא אכפת מה אחרים חושבים או אומרים. אני אמשיך ללמוד בפנימיית אומניות למורת רוחם ואפם.
אני פוחדת שכאשר הצד הזה ייחשף , המצב החברתי שלי יתדרדר כי בשבילן אני מלכת הכיתה טולי , ואסור בשום אופן שהצד הרגשי שבי יראה כלפיי חוץ. אני לא הולכת להיחשף בפני שכבה שלמה ועוד בפני חברותיי לכיתה. אני אובך מאוד אם דבר כזה יקרה בעתיד. השנה אני הולכת להילחם על תפקיד חיי : להיות יושבת ראש התלמידות , זהו חלומי הגדול ביותר וזה עוד יקרה . אתן תהיו חייבות להאמין שאני אהיה יושבת ראש מועצת התלמידות.