FLAW פרק 4

אסי:
כאב לי קצת הלב על רומי,למען האמת.
היא באה לרוי עם עיניים אדומות,כאילו עומדת לפרוץ בבכי בכל רגע.
הוא חיבק אותה ישר. ראיתי כבר את הגלגלים במוחו מסתובבים.
הוא אהב את הילדה הזאת. הוא היה מוכן למות למענה,לעזאזל.
אבל הייתה לו שריטה. הוא תמיד חשב שאחותה היא הסיבה לכל הדברים הרעים שקורים להם.
"אני יהרוס אותה" הוא ממלמל ומילותיו מספיקות להגיע לאוזניי.
רומי מתייפחת בתוך חיבוקו ואחת מחברותיה אומרת בעצבים,"כשהשמנה הזאת תיפול לידיים שלי…" מקבלת תמיכה משאר הבנות שלצידה.
ניסיתי להחניק את הגיחוך שאיים להתפרץ.
איך הרבע עוף הזאת,תביס את התופעה הזאת שנקראת מיה אטיאס?
מודה,היא הפתיעה אותי היום,מיה. איך שהיא ענתה לדבריו של רוי בלי בושה. פעם ראשונה שאני רואה אותה ככה.
יכול להיות שהאפרוח הקטן הופך לנשר?
בכל מקרה,הדבר היחיד שמדאיג אותי עכשיו זה רוי והתוכניות שלו.
אין לו רחמים לילד הזה. הוא יעשה הכל כדי לגרום לה לבכות.
עוד כשהיינו ביחד בגן היה לו את הכוח לגרום לפיטוריה של הגננת.
טוב,ככה זה כשאתה הבן של ראש העיר.
אבא שלי ואבא של רוי היו החברים הכי טובים כשהיו בגילנו,עדיין החברים הכי טובים.
המשפחה של רוי עזרה לאבא שלי המון כשאמא עזבה.
גם רוי עצמו,עזר לי מלא.
הוא ניסה להסיח את דעתי. הוציא אותי למקומות,התנחל אצלי בבית ימים שלמים,חפר לי על רומי.
מתחת לחזות הילד המניאק,יש בן אדם טוב.
אבל לא כולם זוכים לחזות בו.
"היא…היא אמרה לי דברים…" רומי החלה לומר ואז חזרה להתייפח.
"מה? מה היא אמרה לך?" הוא שואל אותה וכשהיא לא עונה הוא ממשיך, "רומי,תעני לי! מה היא אמרה לך הזונה הזאת?" הוא תופס בראשה,רוצה שתסתכל לו בעיניים,אך היא משפילה את עינייה הרטובות הצידה.
"מה היא אמרה לה?" הוא מרים את מבטו אל החברות שלה שנמנעו מקשר עין איתו.
מילים קשות,אם ככה.
"איך זה הלך? אה כן..את ילדה מפונקת,כלבה,קלת השפעה,טיפשה ופתטית" נטלי,החברה הכי טובה של רומי מגיעה מאחורינו ונעמדה על ידי.
נטלי הייתה כוסית. היא הייתה מהבנות האלה שמבלות שעות בחדר כושר,ויש להן גוף שבנות היו רוצחות בשבילו.
שלא נדבר על הפנים שלה. לפי מה שהבנתי היא מדגמנת כבר כמה שנים.
לא יודע. את האמת גם לא אכפת לי.
הדבר שאמור להעסיק אותי עכשיו זה רוי והתקפי הזעם שלו.
"מה זה?" הקול שלו נמוך. לא סימן טוב.
"בת אלף זונות!" הוא צועק ובועט בפח הזבל שעמד ליד.
"הלו! מר אזולאי! זה לא השטח של אבא שלך כאן!" אחד המורים שבדיוק יצא מחדר המורים צועק לכיווננו.
בחירת מילים גרועה.
"סתום סתום את הפה חתיכת טמבל" רוי צועק לו ואני מעביר את מבטי אל שלמה,המורה להיסטוריה.
"הוא בטלפון" אני מתרץ לו ומציל את התחת של רוי,שוב. מושך אותו בחולצה אני מנסה להרחיק אותו מכולם אבל הוא דוחף אותי והולך בחזרה לרומי.
"אהבה שלי,נסיכה שלי,תבטיחי לי שאת לא מקשיבה לאחות המטומטמת שלך. תבטיחי לי!" הוא תופס בפניה,מערסל אותם בידיו. רק היא הצליחה לגרום לו להרגע בשניות מהתקפי הזעם שלו.
"אני לא…אני פשוט לא מבינה איך היחסים שלנו התדרדרו ככה." היא אומרת ולרגע אני מת להחטיף לה סטירה.
כמה נאיבית היא יכולה להיות? רוי בברור הרעיל אותה על אחותה.
אני חשבתי שהיא ידעה. מסתבר שהיא באמת תמימה.
"היחסים בינכן התדרדרו בגלל שגדלתן. אתן כבר לא בנות עשר שמסכימות על כל דבר. היא עושה את הקטע שלה ואת עושה את הקטע שלך. אם היא תצטרך אותך היא תאמר לך,נכון לעכשיו היא רוצה להיות ברשות עצמה." נטלי אומרת לה ומנסה להרגיע את ההתייפחויות שלה.
"לא. היא אמרה שהיא לא אחותי יותר. זה מה שהיא אמרה. היא אף פעם לא אומרת דברים סתם"
רוי נראה אובד עצות. הוא מסתכל עליי והוא יודע טוב מאוד מה אני חושב.
הוא מסיט את מבטו ממני ומושך את רומי לעוד חיבוק,"היא אמרה את זה בלהט הרגע,אני בטוח."
הוא מנסה להרגיע אותה. מבין שזאת אשמתו שיחסיהם התדרדרו ככה.
"אני לא רוצה לחשוב,רוי. תעשה משהו כדי שאני לא אחשוב,בבקשה. לא טוב לי" היא אומרת לו והוא מהנהן במהירות. הוא מושך אותה משם ואני מבין שהם לא מתכוונים לחזור היום לבית הספר.

אני יושב על אחד הספסלים במחששה.
מחששה,יותר כמו יער עם כמה ספסלים ישנים מפוזרים בתוכו.
אין לי זין למתמטיקה או למקום הזה.
מגרד לי לסיגריה,כוסעמק.
אני מוציא את הטלפון שלי ושולח הודעה לרוי. בודק מה עם רומי ואם היא כבר נרגעה.
אני מקבל תשובה כמה דקות אחר כך,
"היא בסדר. צריכה קצת לשטוף את הראש." הוא מחזיר לי ואני מבין שהוא הצליח להרגיע אותה.
לא הייתי קורא לרומי קלת השפעה,אבל היא לגמרי נטויה לכישופו של רוי.
הם כמו רעל אחד לשנייה,אבל איכשהו הם מצליחים לגרום לזה לעבוד.
אני שומע את הזרדים נשברים מאחוריי ואני רק יכול לנחש מי הגורם לכך.
"מה את רוצה?" אני שואל והצחוק שלה מגיע לאוזניי.
נוסטלגיה תוקפת אותי. זכרונות מימים עברו.
"פעם היית שמח לראות אותי" היא אומרת ויושבת על ידי.
"מה את רוצה נטלי?" כן,היינו ביחד לפני שנתיים.
עד שתפסתי אותה גומרת על איזה טמבל במועדון.
היא הייתה האהבה הראשונה שלי. זאת הייתה אהבה סתמית. הייתי מוכן לעשות הכל למענה,להרוס את הקריירה שלי בשבילה. לגמרי נטוי לגחמותיה.
היא ניצלה אותי.
גרמה לי להבריז מקרבות בשביל להשאר איתה. לריב עם אבא שלי בשביל לפנות יום שלם בשבילה.
"את מה ששייך לי בחזרה" היא לוחשת לי ואני מגחך. יותר מכאב מאשר בהומור.
בת זונה.
"מה ששייך לך? את הוזה,ילדה" אני אומר לה ואני יודע שזה מעצבן אותה שאני קורא לה ככה.
"אם מישהו אחר היה קורא לי ככה,לא הייתי אוהבת את זה. אבל כשזה אתה…זה מעלה בי זכרונות טובים. זכרונות שאני יודעת שאפשר להחזיר" לעזאזל איתה.
"עופי ממני נטלי" אני מבקש ממנה בתקיפות מאשר בנימוס.
"לא." היא אומרת אבל בכל זאת קמה.
היא נעמדת מולי,מרימה את חולצתה והקעקוע הראשון שלה נחשף מולי,"אתה זוכר שבאת איתי? כי פחדתי ללכת לבד? אתה החזקת לי ביד מהרגע שנכנסנו למכון ועד שיצאנו ממנו. לא עזבת אותי. אל תתן לי לעזוב אותך" היא אומרת והיד שלי מעקצצת לגעת בעור שלה. אני לא מסוגל להסיט את מבטי מהעור החלק שלה.
הבטן המחוטבת שהיא עבדה עליה כל כך קשה.
אני הכרתי לה את מכון הכושר,אמרתי לה שגברים אוהבים בחורה שעובדת קשה בשביל הגוף שלה. כי זה נכון.
"אני יודעת שאתה רוצה לגעת" היא אומרת ותופסת בידי,מניחה אותה על בטנה התחתונה,איפה שהקעקוע שלה נמצא.
זה היה קעקוע של נמר. קעקוע בינוני,התחיל באגן שלה ונגמר לפני צלעותיה.
היא הזכירה לכולם חתולה,עם העיניים המלוכסנות מעט והצבע הבהיר שגרם לאנשים לבהות בהם שעות.
העור השחום,האף הסולד,השפתיים הבשרניות…היא הייתה סקסית. חטובה.
היא הייתה שלי.
והיא ידעה שבשבילי אין דבר יותר סקסי מקעקועים על אישה.
שדבר כזה יכול לגרום לי להשתגע. מעין נקודת חולשה שכזאת.
"כמה נגעו בך מאז?" אני שואל אותה והורס את הרגע. אני חייב לדעת. אני חייב לדעת מי נגע בה והוא לא אני. אני רוצה לשמוע 'אף אחד',אני רוצה לשמוע 'רק אתה',אבל ההתחמקות שלה צובטת לי טיפה את הלב.
"מה זה משנה?" היא שואל ומצליחה לעורר אותו מחדש. מניחה את ידה על עורפי,מתקרבת אליי ומכשפת אותי לנשק אותה. וככה אני עושה.
אני מעניק לה את כל מה שפספסה בשנתיים האלו. או שאולי חצי שנה?
כן,זיינתי אותה בשירותים של אותו מועדון,באותו תא שירותים בו תפסתי אותה בוגדת בי. זו הייתה סגירת מעגל.
גרמתי לה לצעוק,חזרתי הביתה עם שריטות במורד גווי.
אבל עדיין,זה לא גרם לי להרגיש טוב.
הלשון שלה משחקת בשלי והעגיל שלה גורם לי להבין מה אני עושה.
מרחיק אותה ממני אני קם באחת,היא מועדת מעט אחורנית ואני מחזיק אותה קרוב אליי.
"תתרחקי ממני נטלי,אני רציני." אני אומר לה וצלצול הטלפון שלה נשמע. היא מוציאה את האייפון החדיש מכיסה האחורי ואני יודע שהיא קיבלה אותו במתנה.
אני מצליח לקרוא את השם שמופיע על המסך. 'אהובי'. היא יודעת שראיתי את השיחה שניסתה להעלים.
אני לא מבזבז את הזמן שלי והולך משם. בת זונה.
אני מרגיש את העצבים עולים לי. לעזאזל,איך אני תמיד נופל במלכודת הזאת.
אני יוצא מהבית ספר עם חלל ריק בתוכי. לא יודע אם זה בגללה או בגלל משהו שעדיין לא פיענחתי.
בכל מקרה,אני חייב לנקות את הראש.
רוי מתקשר אליי. אני עולה על האופנוע ועונה לשיחה.
"שומע,אחי…" הוא מתחיל לומר וכשטריקת הדלת נשמע מצידו השני של הקו,אני יודע שהוא יצא מהבית של רומי,"אף פעם לא ראיתי אותה ככה. היא ממש מבואסת,בגלל כל הריב עם אחותה. אני רוצה ליישר את ההדורים,כואב לי לראות אותה ככה" הוא אומר ואני מכווץ את גבותיי בחשד.
"ליישר את ההדורים עם מי?" אני ממתין לשמוע את התשובה שאני מקווה שיוציא מהפה שלו.
"לא יודע…עם רומי,קודם כל. היא עצבנית עליי בקטע מפגר אחי. היא מאשימה אותי בדרך שהיחסים בינה לבין אחותה התדרדרו,ואת האמת…אני לא חושב שאני יכול להאשים אותה. לא יודע מה נכנס בי,באמת חשבתי שמיה היא זאת שאחראית לכל החרא שקורה ביננו. סיפרתי לה שהיא לא באמת ניסתה לנשק אותי והיא איבדה את זה,אחי. אני לא רוצה לאבד אותה,היא הדבר הכי טוב שקרה לי." הוא נאנח ואני שואל את שאלת מיליון הדולר,"אז אתה הולך לבקש סליחה מ…מיה?" הוא נאנח בשנית וגיחוך קטן נפלט מבין שפתיו,"כנראה…חושב שהיא תסלח לי?" הוא שואל ואני צוחק משאלתו המפגרת,"אני חושב שהשמיים יצטרכו ליפול פעמיים לפני שהיא תסכים" הוא צוחק בייאוש ומסכים איתי.
"בכל מקרה..אני חושב שמגיע לנו לנקות את הראש קצת לא?" הוא שואל ואין מישהו שיסכים איתו יותר ממני.
"אין לך מושג כמה אתה בא לי בטוב עכשיו"
"מה עם נטלי? דיברה איתך?" הוא שואל ומשנה כיוון.
"מה?" איך לעזאזל הוא יודע שהיא דיברה איתי,"מה עשית?" אני נאנח בעייפות והוא צוחק כעת צחוק מתגלגל.
"כלום אני נשבע! הפעם,לא עשיתי כלום. פשוט זאת נטלי,יש לכם היסטוריה ביחד"
"ובוא נאמר תודה לאל שזה היסטוריה ולא הווה" אני אומר לו והוא שואל בפליאה,"וואלה?"
"וואלה. תגיד לרומי שתתנער מהכל,היום יוצאים." ובנימה זאת מנתק את השיחה.