Be like snow, beautiful but cold-7

"מאוהב?" אולי שמעתי לא נכון, ניק לא יכול להיות מאוהב.

"כן. שמעת אותי"

"בחיים לא היית מאוהב אבל" נזכרתי במידע שניק נידב לי באחד מהלילות בהם דיברנו.

"עכשיו כן" אמר.

"בטוח שזה לא קראש?" כיווצתי את גבותיי.

הוא משך בכתפיו.

"מי זאת?" תקפתי.

"מישל" הרכין את ראשו.

"מישל? מישל שלי?" שאלתי, "כן" ענה.

"מתי דיברתם בכלל?" הייתי מבולבלת.

"דיברנו.. כמה פעמים" שיחק באצבעות ידו.

"ו.. היא יודעת?" שאלתי. עדיין מנסנ לעכל את המידע החדש…

"לא", הרים את מבטו אליו "והיא גם לא תגלה" מבטו היה רציני.

"אתה בטוח?" הבטתי בו, "אם כך אתה רוצה אני אכבד את זה…" אמרתי.

"אז את לא כועסת?" אמר בגימגום.

"אף אחד לא יכול לשלוט באהבה, אהבה שולטת בך". אמרתי, בלי לדעת כמה המשפט הזה ישפיע עליי בהמשך.

"מה הלך בסוף עם מייקל?" שאל בהיסוס, "כשהלכת לדבר איתו בהפסקה?"

"סתם.. הוא מרעיל ילד אחד, עוד אחד שונא אותי בגללו" מבטי התעצב.

"אוי שכחי את זה, את יודעת מה אומרים" חייך, "מי שרב מאוהב".

"אנחנו צריכים לדבר" הנחתי את ספרי הלימוד שלי על השולחן והבטתי בלוקאס מתעורר מהשינה שהיה שקוע בה עד רגע קט.

"את נפרדת ממני? עוד שנייה תגידי 'זה לא אתה זה אני'" גיכח.

"זה באמת לא אני, וגם לא אתה, זה מייקל". פתחתי את השיחה המעיקה הזו.

הוא הביט בי במבט מבולבל אז המשכתי,

"אני יודעת שהוא דיבר איתך עליי ואני רק רוצה שתדע-"

"הוא לא"

"שאני ממש לא מה שהוא אומר עליי. יש לו שינאה בלתי מוסברת אליי ו"

"הוא לא"

"והוא פשוט ממרר את חיי עם כל ההשמצות האלה ו" עצרתי לנשום, חשבתי על דבריו, "רגע מה?" שאלתי לפתע.

"הוא לא" נאנח לוקאס, "לא דיברנו עלייך" שיחרר כמה קליקים מידו הימנית.

"א..אתם לא?" שאלתי, בודקת ששמעתי טוב.

"לא, אין לי שום דבר נגדך". הביט בי ברצינות.

"אהה.." שתקתי.

הוא חזר לישון.

"אז מה התוכנית הגדולה שלך?" שאלתי את דניאל כשהצטרפתי לבנות במעגל.

"איזה תוכנית?" שאלה קים.

"המשוגעות האלה הולכות לנסות להתחבר ללוקאס, אם אתן שואלות אותי זה בזבוז זמן. הילד הזה מת מבפנים, ולפעמים זה נראה כאילו שנוא מת גם מבחוץ. כמה ילד אחד יכול לישון???" מישל אמרה, הרגשתי רע שעליי להסתיר ממנה את העובדה שניק בקטע שלה, אבל הבטחתי לניק ומעולם לא הפרתי הבטחה.

"באמת מה הקטע של השינה.." קים התערבה.

"זה החלק הראשון בתוכנית", חייכה דניאל חיוך ערמומי, "הולכים לגלות עליו הכל."

"לא מאמינה שאני הסכמתי לזה" גיכחתי בהרמת גבה.

"הסכמת למה?" הצטרף ניק והתיישב ליד מישל, מיד אחריו הצטרף מייקל.

"הסכימה ללכת איתי לאודישנים למעודדות של בית הספר" הצילה אותי דניאל בשקר מושלם.

נעצתי בה מבט, היא נסתה לשכנע אותי ללכת לאודישנים כבר הרבה זמן, לא הסכמתי ועכשיו אני חייבת…

"סנואו דניאלס מעודדת? ממש" צחק מייקל.

"מה רע?" שאלה קים.

"בשביל להיות מעודדת צריך להיות יפה" לעג לי.

כולם הביטו בו במבט מתנשא, שאומר שיסתום את הפה.

"יאללה לכו תזדיינו אני עפתי" הלך.

"את יודעת שאת יפה נכון?" הביט בי ניק, חייכתי אך לא עניתי, שנאתי לשקר.

החיוך שלי כנראה סיפק אותו כי הם כבר החליפו נושא, "אני הולכת לשירותים" אמרתי, לא יודעת אפילו על מה הם דיברו- לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, על מייקל.

"שאני אבוא איתך?" שאלה דניאל. הנדתי בראשי לשלילה והלכתי לבדי.

עמדתי מול המראה וסרקתי את הדמות שראיתי מולי.
שיער חום חלק כסרגל שהגיע עד השכמות, פנים לבנות מכוסות נמשים, עיניים חומות גדולות עם ריסים עטורים במסקרה של מייבלין, אף כפתורי קטן, שפתיים קטנות ומלאות, כתפיים צרות, חזה. חזה גדול. יותר מכל שנאתי את החזה שלי.

עד כיתה ט' הייתי שטוחה, למרות שהייתי 10 קילו יותר, בפרץ גדילה מטורף צמח לי החזה והוא לא הפסיק. חברות שלי מקנאות בי אבל בתוך תוכי אני מתעבת אותו, הוא מפלצתי. הן אומרות לי כמה שאני צריכה להיות גאה ושיש לי מזל, אבל מי רוצה בכלל לחיות עם חזה בגודל E?

"את תמיד בוהה לעצמך בחזה?" צחקה קארה כשיצאה מתא השירותים שהיה מאחוריי.

"אממ מה?" הייתי מובכת.

"צוחקים איתך" חייכה.

עם כל הבנות מ'סקסי' עם קארה הכי הסתדרתי, הכרתי אותה בחטיבה וישר הסתדרנו. בגלל זה כשכל 'סקסי' החליטו לתקוע לי סכין בגב, ממנה הכי נפגעתי. ובכל זאת ניסיתי לשמור על קשר טוב עם כולן, הן לא יודעות שאני יודעת שהן אלה שהפיצו עליי את השמועות. כשהתרחקתי הן פשוט הסיקו שזה בגלל שהתקרבתי לרביעייה שכביכול הסיטו אותי נגדן.

"מה קרה לא שומעים ממך?" התעניינה.

"סתם.. סיפור ארוך" הבטתי בה דרך המראה בזמן שהיא שמה גלוס על שפתייה.

"אני יודעת שאת יודעת" היא אמרה, "אני לא טיפשה." המשיכה.

"מה?" עשיתי את עצמי תמימה.

"אני באמת מצטערת" הסתובבה והביטה בי, "באמת שלא רציתי לפגוע בך.. פשוט 'סקסי' הסיטו אותי נגדך" החלה.

"תחסכי את זה ממני" עצרתי אותה.

"לא סנואו.. באמת…" ייבבה.

"אל תגידי לי ש'סקסי הכריחו אותך לדבר עלי מאחורי הגב, עד כדי כך שנשארתי לבד. אני לא עזבתי את 'סקסי' אתן נטשתם אותי עם ההתנהגות הזאת, כולן התאחדתן נגדי ופיתחתן נגדי שנאה" כאב לי לומר את זה, זה הזכיר לי את התקופה שחשבתי שהיינו חברות.

"לא פיתחנו שנאה, פיתחנו קנאה. לכל מקום שהלכנו אנשים אוטומטית קיטלגו אותנו כזונות של סנואו" עצרה לנשום אז התפרצתי לדבריה,

"רק כי אתן התייחסתן לעצמכן ככה" השפלתי מבטי.

"את צודקת.. אבל זה קשה להיות חברה שלך, כשכל הבנים מתחילים איתך, כשלכל מקום שהולכים את מכירה את כולם ובואי נודה באמת, את יותר יפה מכולנו ביחד ויותר מקובלת מאיתנו בהרבה" היא התחנפה אליי.

"תחסכי את זה ממני" כעסתי.

"אוי סנואו אין מצב שבן אדם יכול להיות כזה צנוע, את מחפשת מחמאות" צעקה עליי.

"אני? מחפשת מחמאות? יודעת מה צודקת. עלית על התוכנית המדהימה שלי, אני גרמתי לכן לרכל עלי מאחורי הגב בשביל לעשות את עצמי פגועה ושתתני לי מחמאות אחרי זה." שטפתי את ידיי בברז, הרגשתי את המים שוטפים את ידי והרגשתי איך כל שנייה תבוא דמעה שתשטוף את עיניי.

"לא התכוונתי לזה. פשוט… אוףףף!! די נמאס לי מזה! למה זה ככה?!"

"הכי עצוב זה שאתן באמת לא יודעות מה זה חברות אמיתיות. מהסוג הזה שמסתובב ביחד כי הן נהנות מהחברה של השנייה, מהסוג הזה שגם בלי לפרסם את זה בציבור יכולות להינות, מהסוג הזה שיכול לסמוך אחת על השנייה. אני מרחמת עלייך." הוצאתי את כל מחשבותיי החוצה.

היא לא אמרה דבר, אולי הרהרה בדבריי ואולי זה סתם עוד איזה מניפולציה ריגשית שהיא ניסתה להפעיל עליי.

יצאתי מהשירותים.
"הכל טוב?" הביט בי, יכולתי לראות טיפת דאגה בעיניו.

"שלא ידאיג אותך" אמרתי ורצתי לחצר לפני שיראה אותי בוכה.

הוא נשאר לעמוד לבד, מסתכל עלי מתרחקת.

מייקל פוסטר באמת התעניין בי עכשיו?!