החיים שלי

אז.. החיים שלי.
אני ילדה שכמו כולם בטוחה שהחיים שלה בזבל למרות שאני מלקקת דבש כל היום, עכשיו בגיל ההתבגרות הדשא של השכן נמצא במצב ירוק מאי פעם.
אני אוהבת להתלונן על כל הפעילויות שאני עושה אבל אני עושה אותם מרצון ורק מרצון, ככה לפחות אני מרגישה שאני סובלת על מנת להצדיק את התלונה. את הסובבים אותי זה לא כזה מעניין, בצדק. החיים שלי בכלל לא משעממים, אבל אין בהם הרבה אקשן חוץ מריבים בלתי פוסקים עם ההורים. ואז כמו שכל מתבגר חושב- ללכת נגדם. אז ניסיתי לעשן וגם לשתות שכנעתי את עצמי שזו עוד אחת מהדרכים שהם יכעסו עלי אבל בגלל שזו אני אז שמרתי את זה בסוד והם עדיין לא גילו והם גם לא יגלו.
מכל החברים של שנה שעברה התנתקתי, הם לא חסרים לי. הם היו ילדותיים למדי והגיע הזמן להתבגר!. את האהבה היחידה שהיתה לי אמרתי לו שלא ידבר איתי יותר, אני לא צריכה זיין על הראש.
אני מתה לשכב אבל עוצרת את עצמי, כן יש לי מצפון..
החברות שלי צוחקות עלי שאני מנשקת כל גבר, סוג של.. ואני צוחקת איתן, לכל אחת יש את השריטה שאי אפשר להתעלם ממנה. אז זו שלי. ואני אוהבת את זה ואני שלמה עם זה. רק שעכשיו אני באמת מחפשת משהו רציני ובמקום זה אני מתכננת על הסטוץ הבא.
אני דיכאונית או צוחקת, אין לי באמצע. איזון זה לא משהו בלקסיקון שלי. אומרת שיש לי מלא חברים ויש הוכחות אבל מעטים מאוד אלו שאני יכולה לסמוך עליהם בידיעה שהם יהיו איתי כל החיים. אותם אנשים רחוקים ממני פיזית.
אוהבת את המסובכים, הם לא אמורים לאהוב ילדות טובות? אני הורסת לעצמי את התדמית, אם רק הייתי יודעת מה היא… אלו האדישים, המשעממים, הילדים הטובים בצורה מוגזמת רוצים אותי ואז אני משתגעת כי אני בן אדם נחמד, באמת. גם אומרים עלי שאני משוגעת, החברים, ההורים, אפילו המורים. אבל לא אלו היו המשוגעים ששינו את העולם? אני רוצה שידעו מי אני, שיכירו בכישרון ובינתיים כולם מכירים בשיגעון..
אוהבת לרקוד לעצמי, מזייפת לאחרים.
מפזרת סודות לאנשים ואיכשהו בסוף את הכל אני מגלה לכולם. סודות של אחרים אני שומרת, לפעמים זה קשה אבל הסודות שלי לשמוע הם יותר קשים כי אוהבת לנפח הכל ולעשות מזבוב פיל.
כבר לא שותה, לא מעשנת. עברתי את החרא הזה. מתה לנשק מישהו ולצאת איתו לדייט ושהוא יאהב אותי, הלוואי שזה יהיה הדדי…
אני לא פרח, לא שתקנית, בגלל זה אני חיה על ריטלין. עושה אותי כמו זומבי, פנים עצובות. לפעמים לא צריך ריטלין בשביל פנים עצובות.
ראש מסתובב, נשבעת לא סמים. מאמינה לשטויות של אחרים, פתית.
כואב כל הגוף, העייפות משתלטת, אצבעות מקלידות וממשיכות להקליד.
לבד כל כך לבד, עם כל האנשים שמסביבי. הם מערים אחרות או לא לטעמי.
לא לומדת, רוצה להצטייר כילדה רעה. נו גברים רעים איפה אתם? הלכתן לזיין רעות אחרות? אני לא זונה רק רעה. רעה שכולם יודעים שהיא טובה.