זאת שאהבתי

בס"ד.
רציתי להכיר אותה יותר.
היא מעניינת, מיוחדת, מרגשת וסוחפת. אבל היום אני מרסקת כל רגש אלייה.
איפה הלב בכל הסיפור? היא סתם אכזרית או שזה סיפור כיסוי? הרי היא תמיד אומרת שלא אכפת לה מאף אחד, אך בכל זאת מראה התעניינות.
היא כבר לא זאת שרציתי להכיר כשהיא איתי ,היא בעצם החברה שממנה הסתרתי את עצמי.
היא מערערת לי כל החלטה במשפט מפתח ואני כבר לא מבחינה בין דאגה, לאנוכיות. האם זה בא לטובתי או לרעתי. ברגעים אלה אני יודעת, אנשים שלא עושים לך טוב לא אמורים לקבל ממך טיפת אהבה.
הנה אני שוב מחייכת אליה אבל בלב יש משהו חסום, שדוחק בי את הרגש הישן. משהו עצוב כי לא למדתי אותה בדרך הישר. והדרך עוד מפותלת וטומנת סודות. כן, את אהבה אחרת. יש שיגידו די מבלבלת אבל בעיניי זוהי אהבה מפוקסת, אהבה חד צדדית שמתקלפת דרך מילים של אכזבה, כאב ותחושה של בידידות. זוהי בדידות שלך ולא שלי וכאן אומר בידידות אני פה תמיד בשבילך.