הרמזים חלק א'

הפקק היה ארוך, ארוך מאוד. דן כהן תלמיד חטיבה בן 13 חיכה עם אחותו ליאה ועם אביו ואימו בפקק לים. אומנם בהתחלה רעיון של הליכה לים נשמע ממש טוב אבל אז הם לא ידעו שכל כך הרבה אנשים חשבו על אותו רעיון כמוהם.אבל עכשיו הם כבר באמצע הפקק הארור הזה ולא יכולים לחזור.
הוא דימיין שהדרך תיהיה הרבה יותר נעימה ונוחה אבל הוא טעה, טעה בגדול.

הים התיכון 10:43 ליד תל אביב.
1: סוף סוף הם מגיעים וסוף סוף אפשר ליכב בחוף ולשחות במים הניעימים והקרים.
———————————————————————————————————–
2: עם תחליטו להיכנס למים דלגו לשורה: ועם תחליטו לשכב על החוף המשיכו לקרוא למטה.
———————————————————————————————————–
3: דן שכב על המחצלת והיה ממש נעים לפתע ראה דן גל ענקי מופיע באופק ונראה שככל שהיתקדם הלך וצבר גובה. "אבא" קרא דן "תיראה את הגל הזה"! אביו ניראה לחוץ לרגע ואז הוא אמר "אל תידאג הגל ישבר כשיגיע לחוף". האימרה הזאת היתה טעות.
———————————————————————————————————-
דן שחה בנוחות דן הוציא את ראשו מין המים ולפתע ראה דן גל ענקי מופיע באופק ונראה שככל שהיתקדם הלך וצבר גובה. דן רץ לאביו ואמר לו: "תיראה את הגל הזה"! אביו ניראה לחוץ לרגע ואז הוא אמר "אל תידאג הגל ישבר כשיגיע לחוף". האימרה הזאת היתה טעות.
———————————————————————————————————-
הגל התקדם במהירות מפתיעה וההבעה על פניו של אביו נעשתה מתוחה יותר ויותר ולפתע צעק אביו "רוץ מהר" דן רץ הכי מהר שיכל אבל הגל כבר הלך והיתקרב וכמעט הגיע לחוף דן המשיך לרוץ אבל לבסוף הגל הסיג אותו.
המחשבה האחרונה שחשב לפני אובדן הכרתו היתה: איך זה יכול להיות הרי היה דגל לבן?