פרק מהחיים.
בס"ד.
מביטה בך מקרוב בפעם הראשונה.
העיניים הפנים והחיוך מזכירים לי שזה אתה.
פעם חשבתי איך יהיה להכיר אותך.. על מה נדבר? והנה מכל המחשבות, המציאות מתעלה על כל דימיון. יש לך את אותם העיניים והפנים אבל זה לא אתה שפעם חשבתי להכיר. הנה אתה מגניב חיוך רחב וקורא בשמי בקול , תמיד חשבתי שמתחבא הרגש בתוך קריאת השמות, כמו לקרוא לאהוב, אבל משום מה כשאתה קורא בשמי אין מנגינה מיוחדת שמרטיטה את ליבי. זוכרת שכשהייתי שומעת את שמך הייתה עולה בי מחשבה משונה והיום אני מחייכת בהנאה כששמך מתגלגל על שפתיי בידיעה שזה לא אתה.
לא זה לא אתה שתמיד רציתי.
היום באמת אני יכולה לכתוב בלב שלם שזה המכתב האחרון!
המכתב האחרון לאותו הבחור שגרם לי לסטות המכתב האחרון לאותו הבחור שגרם לי לטעות ולימד אותי שיעור חשוב בחיים, אהבה מרגישים ולא מדמיינים.
**ברוך ה' תם ונשלם עוד פרק בחיים.
תגובות (3)
מקסים. בטוחה שעברת הרבה בשביל להבין את זה ולהשלים עם זה שהוא לא האחד.
תודה שקראתם – תודה שכתבת. כיף לקרוא. כדאי לשכתב את הקטע לגבי סימני פיסוק.
אהבתי את הקטע. מסכימה עם התגובה שמעליי.
תודה אהובות כייף לשמוע^^
לקח לי בערך שנתיים פלוס מינוס לסגור את הקטע שמעולם לא היה פתוח מבחינתי.
**לא מובן כל כך אבל אני מבינה את עצמי אז תודה שהגבתן ולילה טוב **