הולכת
אני הולכת והולכת
עד שזה ייגמר.
הולכת על הקצה
ושוב נופלת.
אבל שוב קמה
והולכת.
הולכת בדרכים
ובשבילים
רצה בשדות
עם הפרחים
עושה תחרות עם פרפרים
עד שאני נופלת.
ואני קמה,
והולכת.
ביערות, גשמים
ברקים , רעמים
את כולם אני עוברת
עד שאני נשברת.
והנה אני מגיעה שוב
לקצה
ובאותו הרגע,
הרגע הזה.
אני מבינה.
כאן חיי נגמרים.
תגובות (1)
יש זה בזה שמחה ועצב… זה מסוג הקטעים שאני אוהבת. כתיבה ממש יפה