חתונת השיש

מגרשי החניה סביב מרכז 'גאולים' היו מלאים עד אפס מקום. 'שבט' מורגנשטרן-ברקאי המורחב, על כל ענפיו, נספחיו וחבריהם, נכחו. איש לא נעדר.
"משפחה יקרה", אמר מרדכי מורגנשטרן בן השבעים וארבע, "לא לכבודי התכנסנו כאן כולנו, אלא לכבודם של אבא ואמא. היום, ט"ו באב, חוגגים הוריי את יום נישואיהם השבעים וחמישה…"

***

"הנכם מוזמנים לחגוג עמנו את יום נישואינו", כך הקריא בגאון יהונתן ברקאי בן השש-עשרה, נכדו של מרדכי. המייל שקיבל, הזמין את כל 'שבט' מורגנשטרן-ברקאי למרכז האירועים היוקרתי 'גאולים' בכפר-סבא. מועדונית 'גאולים' לא היתה כלל מרכז יוקרתי. היא היתה יותר כמו מתנ"ס או מועדונית נוער.

שתי סיבות עיקריות, ועוד אחת משנית, תרמו לבחירת המקום.
האחת, קרבתו הפיסית ל-'בית גיל-פז', שם השתכנו פלטיאל מורגנשטרן ואשתו פרידה-שמחה.
השניה, מתוקף קשריו של פלטיאל עם הנהלת המועדון. בעצם, היותו יקיר העיר, ושנותיו הרבות בעירייה, הקנו לו קשרים בכל פינה בעיר.
השלישית, חניה. המקום כל-כך רחוק מ-'העיר', שזו לא חסרה.

מה שהפתיע היה התאריך. יום נישואיהם של פלטיאל ופרידה מורגנשטרן, חל בחג האהבה ט"ו באב. המייל המכריז על החגיגה, נשלח בט"ו בשבט, חצי שנה קודם האירוע.

פלטיאל היה פעיל עליה, טרום עליית הנאצים לשלטון. את פרידה הירשנברג, הצעירה ממנו בכשלוש שנים, הכיר בעודה תיכוניסטית. יחדיו עלו לפני המלחמה, ונישאו כדת משה וישראל בעיר הקודש כפר-סבא. מיותר לציין, כי מאז, לא נטשו את העיר.

בעוד חצי שנה, יחגגו את יום נישואיהם השבעים וחמישה. פלטיאל בן התשעים ושמונה, ואהובתו, דאגו מראש להזמין את כל צאצאיהם, מכל רחבי תבל. בכל זאת, אירוע שכזה חוגגים רק פעם בחיים.

.

האמבולנס הגיע בדחיפות לבית החולים 'מאיר'. פרידה-שמחה לא חשה בטוב. המעברים התכופים מן הקיץ של חודש סיוון, אל המיזוג של 'בית גיל-פז', עשו את שלהם. גם גילהּ, המתקרב לתשעים ושש לא תרם יותר מדי לסיכויי ההחלמה.
בבית החולים, עשו כל מה שאפשר. המשפחה המורחבת, ובכלל, כל מכיריה ומוקיריה של פרידה, התפללו לרפואתה.

לראשונה בחייו, חש פלטיאל בודד. אשתו-אהובתו, מעולם לא חלתה ברמת פינוי לבית-חולים. כשילדה את ילדיהם, כמובן היתה בבית החולים, אולם לא היתה זו מחלה. מצבו הנפשי הלך והתדרדר.

"כפי הנראה", כך שח פלטיאל בפני יצחק, בנו השני, "נצטרך לדחות את היארצייט (יום השנה, מציין אֶבֶל)".
"חס ושלום אבא, אפילו בצחוק אַל לְךָ לדבר כך. 'חתונת הפלטינה' תיערך במועדה, ברוב פאר והדר. לא לחינם טרחנו להזמין את כל השבט".
"תודה לך", ענה הזקן וחייך קלות.

.

שבעת ילדי מורגנשטרן-ברקאי הגיעו לבית החולים. מחר אמורה להיערך החגיגה הגדולה, כל בני השבט כבר בארץ, אך חתן וכלת השמחה שכבו במחלקות בית החולים. פרידה, ששכבה בפנימית, אמנם היתה בהכרה, אך המים בריאות לא אפשרו לה לדבר. פלטיאל שכב בקרדיולוגית, עם פרפור בלב. כבר יומיים רצופים לא ביקר פלטיאל את אשתו, וכעת היה מחוסר הכרה.

בשש ורבע בבוקר, הגיעה הבשורה המרה. פרידה לא יכלה עוד להכיל את כאביה, ועברה לעולם שכולו טוב.
בעודם מנסים לעכל את פטירת אמם, הגיעה מן המחלקה הקרדיולוגית בשורת איוב נוספת. פלטיאל הצטרף אל אשתו.

.

החניה במרכז 'גאולים' היתה בתפוסה מלאה. מאות רבות של בני משפחה וחברים, ליוו את הזוג מורגנשטרן, ביום חתונתם השבעים וחמישה. מן המועדונית אל בית העלמין 'גאולים', הפרידו רק כמה דקות הליכה.

"משפחה יקרה", אמר מרדכי הבן הבכור, "לא לכבודי התכנסנו כאן כולנו, אלא לכבודם של אבא ואמא. היום, ט"ו באב, חוגגים הוריי את יום נישואיהם השבעים וחמישה…"
מרדכי הנרגש התקשה לדבר ברצף.
"בחייהם ובמותם לא נפרדו", ספד. "לפני חצי שנה, דאגו אבא ואמא שכולנו נהיה כאן ביום שמחתם. עשרים וחמש שנות נישואין – מכונות 'חתונת הכסף'. חמישים – 'חתונת הזהב'.
היום, חוגגים אבא ואמא את 'חתונת השיש'.
אבא… אמא… מזל-טוב".