אין שם עדיין

היי…………
אני יודעת שאני כל הזמן מחליפה סיפור אבל החלטתי להפסיק את כל הסיפורים.
אני רוצה לנסות משהו חדש ובשביל זה אני צריכה שתכתבו לי בתגובות. אני מעלה פה הקדמה ובבקשה עד מחר תגידו לי אם זה טוב או לא.
אם כן זה יהפוך להיות סיפור
תהנו :)
העולם שונה, כולנו, הוא מסובב את הכל, משנה דברים. כולנו חושבים על דברים מרחפים באוויר עם המחשבות שלנו, הכל מוחשי, אך אנחנו חושבים אחרת. הוא לא בוחר את דרכנו אלא אנחנו בוחרים, את השני הצדדים השונים שאנחנו חושבים שכל צעד זאת טעות. אנחנו לא מוכנים לעשות, לא מוכנים להודות, לא מוכנים לטעות. אך יש אנשים שנופלים על הארץ, שמרגישים שקורס להם בידיים הכל אבל הם לא יודעים דבר אחד.
הם אחראים להכול, החיים נתנו להם אותם במתנה ועכשיו הכוח זה בידיים שלהם. כל הטעויות, כל הפחדים, כל השאלות, כל החיבוקים והנשיקות. מסתכלים עליהם מלמעלה וצוחקים להם בפרצוף. מטיחים בהם את העתיד בפרצוף ולא מפחדים שמשהו רע קורה. העולם הוא כזה, אי אפשר לשנותו, לא ניתן לבחירתנו.
היא חושבת ככה וכך גם הוא. להביט בעיניים של אחד השני בשתיקה, בדממה, בלי להוציא הגה אחד מפיהם. הוא החזיק את ידיה והיא אחזה בהם חזק מפחדת להסתכל לו בעיניים והוא מפחד ליפול בלעדיה. הם פחדו, היה אפשר לראות את זה על פניהם. זה היה שקוף מידי. הוא הלך וכך גם היא. שניהם חיו בידיעה שהם יראו אחד את השני למעלה, רק אם הם שניהם יסתכלו למעלה. ביחד, כי כך זה תמיד, הכל הולך. ביחד.