אהבה בחווה פרק 10! מומלץ מגיל 14+

"דניאל?.." היא שאלה. שפשפתי את עיני. "אה נטלי, בוקר טוב.." ניסיתי להיות נחמד.. "בוקר טוב באמת.. אני כבר שעה מנסה להעיר אותך, אתה בסדר?" הבטתי בה והיא בי. לבסוף עניתי: "אני בסדר מה איתך?" היא הביטה בי במבט מבולבל. "אוקיי.. ו.. יש לך סיבה למה ישנת לילה שלם בחוץ?" הבטתי סביבי ונזכרתי: "אה אתמול יצאתי לעשן וכניראה נרדמתי.." גירדתי את עורפי.
היא ישבה בישיבה שפופה למולי ובהתה בי. "אוקי בוא תכנס תשטוף פנים ו.. כל מה שצריכים לעשות בבוקר" היא חייכה. "כן אמא" קמתי ונכנסתי לבקתה. "איפה לידור?" נטלי הביטה בי. "הוא נשאר בבית חולים כי מצאו אצלו עוד כמה אלרגיות וכניראה שהוא יצטרך לעבור ניתוח" הבטתי בה בהלם. "מה לידור יעבור ניתוח?!" היא הנהנה לכן. אחשלי עובר ניתוח אתם קולטים? רציתי לקבור את עצמי עמוק באדמה. "למה לא נישארת איתו שם?" היא היתה ניראת מבוהלת מהתגובה שלי. "הרופאים הם.. לא נתנו לי להישאר שם" היא ענתה לבסוף. "סע'מק" נתתי אגרוף לקיר. נועה התעוררה כניראה נבהלה מהרעש. היא הביטה בי ובנטלי וכן להפך. "בוקר טוב נונה" נטלי חייכה אליה ורצה לתת לה חיבוק. "לסביות.." הן הסתובבו אלי הוציאו לי לשון וחזרו לשלהן.. "מה זה היה הרעש הזה קודם?" נועה שאלה והביטה בנו. נטלי הביטה בי ולאחר מכם חזרה לנועה. "דניאל המפגר נתן אגרוף לקיר" חייכתי חיוך ציני והן ציחקקו. "היית צריכה לראות את התגובה שלו כשסיפרתי לו שלידור עדיין בבית חולים.. והוא עוד קורא לנו לסביות, הומו" הן פרצו בצחוק מופרע. אני התקדמתי לדלת כדי ללכת לקנות שתיה ומשהו לנשנש ולעשן על הדרך..
"נעלבת?" נטלי שאלה בקול פאקצ'י. הן שוב פרצו בצחוק. נודר שרציתי לפוצץ את שתיהן מכות, היריון לא היריון את העונש שלה ממני היא עוד תקבל…
יצאתי בחוץ הלכתי לכיוון הקיוסק.
"היי זה שוב אתה? ידעתי שתחזור" שוב פעם המוכרת מאתמול. "חזרתי בשביל השתיה את יודעת.." הרסתי לה את החגיגה. "מה בשבילך.. דניאל אמרת?" הנהנתי לכן והיא חייכה. כוסית כוסית אבל עדין לא בשבילי.. "קפה בקשה" היא מיהרה למכונת הקפה. היא הסתובבה ושאלה: "קפה שחור?" הנהנתי לכן ובינתיים הסתובבתי בחנות. לפתע נועה ניכנסה. "אהלן נועה" ניסיתי להיות נחמד. "היוש" היא חייכה. "צריכה משהו?"   'התענינתי..'   "כן נס קפה" אמרה במהירות. נגשתי למוכרת היא הושיטה לי את הקפה. "תכיני גם נס קפה" נועה הביטה בי בשאלה. המוכרת הביאה לי את הנס קפה. "עשרה שקלים בבקשה" באתי להושיט לה את הכסף. "זה בסדר  דניאל, תודה! אבל אני אשלם" היא אחזה בידי. "איך שאת רוצה.." שילמתי חמישה שקלים לקחתי את הקפה שלי ויצאתי מהחנות. נועה באה אחרי. "איפה נטלי?" היא הביטה בי במבט לא מבין. "בבקתה שלנו" ענתה במהירות. היא הלכה לכיוון הבקתה שלה.. ליוויתי אותה לבקתה וחזרתי לבקתה שלי. להפתעתי נטלי היתה שם.. "נטלי?" היא הביטה בי במבט משתאה. "נועה אמרה לי שאת בבקתה שלכן" התישבתי על הספה עם הקפה ולגמתי ממנו מעט. "כן.. התכוונתי ללכת" היא באה לקום. "תגידי.." היא הסתובבה. "מה הסיפור שלך ושל נועה.. יענו למה אתן כאן?" היא הביטה בי כמה שניות. לאחר מכן באה והתישבה בקצה השני של הספה. "חבר של נועה לשעבר דפק אותה בכוח וההורים של נועה חושבים שהיא זאת שרצתה להיות בהיריון אז הם סילקו אותה מהבית ו.. אני באתי איתה לכאן" היא סיימה לספר ואני השפלתי את מבטי. אני חשבתי שהיא זונה.. נטלי חייכה והלכה. נישארתי עדיין המום. איך החבר שלה עשה לה את זה? בנזונה! אם אני אראה אותו הלך על החיים שלו!
טוב נו מה אני מגן עליה? אולי באמת היא רצתה את זה?
~נועה~
דניאל ליווה אותי לבקתה. חמוד~ מצידו! לא שהוא חמוד אלא..
טוב בקיצור, נכנסתי לבקתה שלי לא היה שם אף אחד. נטלי הזאת! הדלקתי את האור והתישבתי על הספה. התעסקתי בפלאפון במשך רבע שעה עד שנטלי באה. "נטלי?! איפה היית? מה עשית? שתית הבוקר בכלל? היית עם דניאל? מה שלום לידור? ו.." התקפתי אותה בשאלות. חחח הגזמתי. "וואו וואו וואו תרגעי אחותי יותר לאט.." היא התחננה. "נ..ט..ל..י.. א..י.. פ…ה.. ה..י.. -" אמרתי בקצב איטי מאווודד. "הייתי בבקתה של הבנים ו-" היא קטעה אותי. "מה עשית שם?" קטעתי אותה חחח נקמה מתוקה. "סתם ישבתי חלמתי.." הבטתי בה במבט משועמם.. "תפרטי יותר.." היא חשבה מעט ולבסוף אמרה: "אל תלכי מסביב תגידי שאת פשוט רוצה לדעת אם הייתי עם דניאל" אני חושבת שהסמקתי. "הוכחה!" היא חייכה חיוך מנצח. "אוווף מעצבנת! זה לא נכון" הזעפתי את פני. "מההתחלה ידעתי שאתם מאוהבים.." חייכה חיוך מתגרה. "דיי תפסיקי אין בינינו כלום! וחוץ מזה את יודעת שאני לא יכולה להתאהב בו מכמה סיבות..
1) אני בהיריון
2) הוא עברין
3) הוא עלול להפגע כשאני אספר לו את הסיבה האמיתית שאני כאן.." ירדה לי דימעה. "את בסך הכל עושה את הדבר נכון" היא ניחמה אותי. "אבל ניראה לי שהוא מתחיל להתאהב בי.. אני צריכה לסרב לו?" היא הביטה בי כמה שניות. "תזרמי וכבר יהיה בסדר.." חשבתי קצת והוספתי : "אבל אם הוא סתם משחק בי?" היא הביטה סביב. "אז כבר לא תיהיה לך בעיה. אני יוצאת לשתות" היא קמה והלכה.
~נטלי~
יצאתי לכיוון הקיוסק לשתות. הייתי צמאה שכבר יכולתי למצוץ דם של בנאדם..
הנה דניאל אולי נימצוץ את דמו..
הוא היה ניראה מבואס ממשהו היו לו מכתבים ביד. הוא רץ לכיוון היער..
מוזר..
הגעתי לבקתה נועה ישבה שם והתעסקה בפלאפון לא שיש לנו משהו אחר לעשות..
"ראיתן את דניאל?" נדב התפרץ לבקתה והפיג את השקט. (נדב הוא בעל החווה) שתינו הבטנו בו. "אה ראיתי אותו הולך לכיוון היער" נדב הביט בשתינו. "יש מצב שמישהי מיכן תוכל לקרוא לו?" הבטתי בנועה. "אני חושבת שנועה תוכל פשוט אני באמצע לשתות" נתתי לנועה מכה עם המרפק שתאמר משהו. "אוקיי אני אלך" נועה יצאה וכן גם נדב.
~נועה~
"היי סופסוף מצאתי אותך" חייכתי ודניאל ביאס. הוא היה ניראה עצוב "קרה משהו? אני יכולה לעזור?" התקרבתי והתישבתי לידו. הוא קיפל את הדפים שהיו בידיו. "יעזור מאוד אם תשאירי אותי לבד" הוא התרחק והתקדם לכיוון היער. הפתק נשר מידיו והוא המשיך ללכת. "חכה רגע"הרמתי את הפתק ורצתי אחריו עם. "נדב מחפש אותך, והפתק נפל לך" הוא הביט בי במבט מודה ובא להמשיך ללכת. "אתה לא בא?" עצרתי אותו. "לא כרגע" הסיט את פניו ובא להמשיך ללכת. "אתה לא יכול ללכת ככה! תספר לי מה קרה" זה הדאיג אותי לא יודעת למה. הרגשתי שקרה לו משהו.. העצב בפניו לא נתן לי מרגוע.. "שבי.." התישבנו על איזה סלע. הוא התחיל לספר :