When i meet him – פרק 2

פתאום נעצרתי, ראיתי אותם ליד החדר של הוריי,
אני רואה טוב?
זה באמת הם?
אני ראיתי את……………………… וואן דירקשן!
הלהקה הבריטית שאני כלכך מעריצה !
ראיתי את לואי נייל ליאם והארי, אבל לא ראיתי את זאיין…
החלטתי לגשת אליהם
"היי." אמרתי להם וחייכתי חיוך גדול.
"היי." לואי חייך אליי.
פתאום השתררה שתיקה ארוכה בינינו.
הבנים לא ידעו מה להגיד וגם אני לא.
"את…רוצה חתימה?" שאל אותי ליאם.
"אפשר חיבוק?" דיברתי מהר.
"ברור." הסכימו.
חיבקתי את כולם ביחד, חיבוק קבוצתי, ומחצתי אותם.
אין כמו חיבוק קבוצתי של דירקשנית ווואן דירקשן. ;)
"מה את עושה פה?" שאל אותי נייל אחרי שסימנו להתחבק.
"אממ.. אני הייתי בפיגוע באוטובוס תיירים." אמרתי בשקט.
"אהה.. שמענו על זה. את ישראלית, נכון?" שאל ליאם.
"כן." עניתי והשפלתי את ראשי.
"טוב, אנחנו פה בשביל לשמח אותך!" קפצו נייל ליאם לואי והארי ועשו תנועה של גיבורי על.
"חחחחח אבל אני צריכה ללכת לבדוק מה עם ההורים שלי…"
נכנסתי לחדר וראיתי את אבי עם….. זאיין?
הם מדברים?
"או! ליאת! הנה הבחור שאת כלכך אוהבת. זאיין!" אמר לי אבי בעודו שוכב על המיטה וזאיין יושב בכיסא לידו.
מיד הסמקתי, "פחחח טחחח זה לא נכון…" הכחשתי.
"היא אובססיבית לגביך." אבי סיפר לזאיין.
"זה לא נכון! אני לא אובססיבית לגביך! אני ממש לא!"
"את כן."
"אני לא!"
"את כן.."
"אוחח אבא!"
"זה בסדר, אני רגיל למעריצות. ואני גם אוהב את המעריצות שלי." קרץ לי זאיין.
"אני לא המעריצה שלך…" מלמלתי בכעס.
אוי, יש אבא יותר פדחני ממנו?!
"איפה אמא?" ניסיתי לשנות נושא.
"אממ.. זאיין, אתה יכול להשאיר אותנו לבד?" אבי אמר לזאיין.
ראיתי שהבעת פניו הפכה לעצובה.
"ברור." אמר זאיין ויצא מהחדר.
"ליאתי. תתקרבי אליי." אמר אבי וסימן לי לשבת לידו במיטה.
"אבא? אתה…אל תגיד לי שקרה משהו לאמא." הדמעות עמדו בגרוני.
הרגשתי חום בכל הגוף.
"אמא … כבר לא איתנו.." מלמל.
לא הצלחתי להגיד כלום,
הרגשתי כאילו סוף העולם קרב.
יצאתי מהחדר בריצה ורצתי החוצה, לנשום אויר.
"ליאת! חכי!" זאיין רץ אחריי.
אבל לא עצרתי, המשכתי לרוץ ולרוץ גם בכביש.
"ליאת! תיזהרי!" שמעתי צעקה,
נפלתי וקיבלתי מכה חזקה ביד.

——————————————————————