חדר ללא שינה

מתעורר בחדר ללא שינה, בחדר עבודה. הילדה שאתה אוהב, היא הילדה שאתה שונא, חושב אם להכין כוס קפה. לא קל להכין כוס קפה בימים אלה של שכרות. לשתות כוס קפה אחרי לילה של שכרות, זה גורם מכריע לגועל ואולי אפילו יגרום לי להקיא. לכן אני פותח אקסל שיש לי בטעות בבית. קניתי ארגז אקסל כשהייתי אחר, כשהייתי פיכח. לפני אולי מיליונים של שנים, לפני כמה עידנים. התאריך לא פג והמשקה הצטנן במקרר. הוא זורם במורד גרוני מתוק וכבד, ופותח את נימי ההשקייה. הבוקר שהיה לי טוב לפני הבוקר שלא היה לי טוב, בו התעוררתי בחדר ללא שינה, בחדר עבודה. טוב לי להרגיש את הדמעות החמות המלוחות שוטפות לי את הפנים. הן צורבות לי בעיניים ומטשטשות את הראייה. אני נכנס למקלחת ומתקלח במים פושרים. כל היום נשטף מעליי, למרות שהוא היה קצר. כל הלילה נשטף מעליי, והוא היה ארוך. כל החלומות נשטפים מעליי, ואותם אני לא זוכר. וטוב לי להיות לבד, רק אני והיוגורט. אני שם מוזיקה של רוק ישראלי מתקדם, ושותה את היוגורט אחרי שניערתי אותו טוב ועשיתי בפקק שני חורים בצדדים מנוגדים. אחד כדי לשתות, אחד כדי שלא יווצר וואקום. זו תנובת הפרות של הפרה הצוחקת. אני אין לי מספיק ציפורניים ושיניים כדי להילחם בחיות טרף, או לטרוף חיות חיות. אני משוטט כמו יצור פגיע מאוד שאוסף פירות מהעצים, מקלף קלמנטינות ונוגס בעגבניות שלמות. אני בא הביתה אחרי לילה של שכרות, מארץ החלומות בה הזיתי, מדליק לי סיגריה קטנה מחייה נפשות, ומסמן בגיר על השולחן את המקום בו עליי להציב את הכוס, כדי שתהיה בהישג יד. אני שותה את השקר הזה, שקוראים לו משקה קל, הוא מגיע בטעם תפוזים, אבל אין בו תפוזים בכלל. אני מתעורר אל הלא-נודע, אל ה-לך תדע, אם זה טוב או רע שם בלא-נודע. בן-אדם מצייר על הקירות, בן-אדם משקיף מהחלונות, ויש לו מחשבות ורצונות, כמה אהבות, כמה אכזבות. אומרים בוקר טוב, גם אם לא בטוח שהוא טוב, ואולי הוא כן. מסע מהמיטה אל השירותים להשתין את השיכר של אתמול בלילה. להסתכל על העולם ולחשוב – מה אני הולך לעשות עכשיו.