לדבר איתך זה כמו לדבר לקיר

לדבר איתך זה כמו לדבר לקיר. מה הקטע של המשפט הזה בעצם? כשאני מדבר אלייך ושופך את הלב שלי אלייך אתה מגיב אליי לרגשות שלי לחוויות שלי ולכל ביקורת שיש לי כלפייך. אבל לא את התגובה שאני רוצה לשמוע. איך הסליחה שלך עוזרת לי? מה זה עוזר לי שאתה מצטער? הרי אם לא הייתי מספר לך שאני יודע על מה שקרה לא היית מבקש סליחה לעולם.
דווקא ממך לא ציפיתי שזה יבוא. מבאדם שגרם לי להיות מי שאני היום. לא צריך את הסליחה שלך ולא את הרחמים שלך. אתה יכול לזרוק אותם רחוק מכאן ביחד עם האמון שהיה לי בך. ברי גם אם אני אספר לך שאני יודע, כל תשובה שתגיד לא תספק אותי. כל תשובה שתגיד תהיה לא נכונה. הרי אין תירוץ למה שקרה. אי אפשר פשוט לטאטא הכל מתחת לשטיח השקר שלך ולצפות שאף אחד אף פעם לא ינקה מתחתיו. הצטברו שם כל כך הרבה שקרים שגם הניקיון הכי יסודי לא יצליח לנקות אותו. וכשאתה מלכלך משהו עם השקרים שלך כמה שתנסה לטשטש ולהעלים אותו באמצעות עוד שקרים אתה רק תלכלך אותו עוד יותר. הדבר הכי עצוב הוא שאני פוחד שאיבדתי אותך. איבדתי את האדם שתמיד היה שם בשבילי.ולמה אני עצוב? למה אני שבור מזה? למה לי קשה להמשיך?. נראה שלא אכפת לך ממני בכלל. זה כואב, כי אם לא אכפת לך ממני אז זה אומר שכל החברות שלנו הייתה בעצם שקר. השוני בנינו הוא שלעולם לא הייתי פוגע בך. למה שאני אפגע באדם שבכי קרוב ללבי? קשה לסמוך על אנשים ועל חברים במיוחד. כשאתה סומך על אדם כל כך טוב גם הפגיעה הכי קטנה שלו בך תוכל לשבור אותך כאילו היית חתיכת זכוכית דקה. אני לא יודע אם אי פעם שברתם זכוכית… אבל כששוברים אותה לוקח הרבה זמן להדביק את כל החתיכות. וגם כשמדביקים, היא לא חוזרת להיות כמו שהייתה.