על שהותי במכון לבריאות הנפש ע"ש יהודה באברבנאל

אברבנאל היה מקום נפלא, באמת קסום. המקום המושלם לאדם בעל נטיות אבדניות כמוני להשתקם בו. היו בו אנשים באמת מדהימים, מטורפים לגמרי פשוט. וזה מה שעשה את הקסם שלו. החל במטפלת המקסימה והדאגנית שהייתה לי וכלה באנשי השיחה המעניינים והמרתקים מהמחלקה שהיו מספרים לך על שדים ומפלצות קסומות שמבקרות אותם ואומרות להם מה לעשות ועל הקג"ב שרודף אחריהם וכלא אותם בבית החולים. היו כמובן גם אנשים רעים ומעצבנים, כמו אלה המטורפים באמת שהתנהגו כמו חיות ונהנו מלהפריע את מנוחתם של אחרים. והנוראיים מכל היו אנשי צוות האחים והאחיות וכח העזר שפשוט התעללו בנו, שוכני המחלקה השלווים (טוב לא ממש שלווים).
אז האנשים היו מדהימים, באמת, אך מעבר לזה היה הכל חרא, פשוט חרא. נכון, דאגו לנו לבגדים, מיטה חמה, מזון ואפילו לתרופות, אבל כולם ללא יוצא מהכלל היו מחורבנים.
בנוסף לכל אלו, היה המקום חור מלוכלך להחריד. יחסית לבית חולים, לא היה המקום סטרילי בכלל ובעצם, אף ביחס למזבלה לא היה סטרילי. כי בניגוד לבית החולים, במזבלה יודעים שלא לאכול מהרצפה. כן, מה ששמעתם, היו אוכלים אצלנו מהרצפה! ולא המטורפים היו האחראיים לכך, אלא אנשי צוות כח העזר. הם היו מגישים אוכל וכלים שנפלו על הרצפה מבלי לטרוח אפילו לשטוף אותם, ולא מדובר במקרה בודד. כמו כן היו המטורפים עצמם שעל אף שהיו חולים ללא ספק, לא היו ממש חולי ניקיון. הם היו עושים הכל החל מלהתפנות בשירותים מבלי לשטוף ידיים וכלה בלגעת במקומות המכוסים בגופם ללא אותה הפעולה לאחר מכן (חלקם גם היו נהנים מאכילת הצמחייה במקום שכללה דשא, פרחים וכדומה). פעם אחת אפילו נאלצתי לצעוק על אחד החולים שסבר שלקיחת נייר לניגוב הידיים הוא מעשה גזל והשתדל לקרוע את הנייר לחתיכות קטנות כמה שיותר ולנגב איתן את הידיים (מה שהיה כמובן בלתי אפשרי). את החתיכות בהן סיים להשתמש השליך כמובן אל הכיור במקום לפח וכך סתם אותו והשאיר בלאגן נוראי. היו גם כאלה שהשאירו את צרכיהם באסלות מבלי להוריד את המים והיו אף כאלה שלא טרחו להשתמש באסלות כלל. בקיצור המקום היה מטונף באופן מזוויע.
עוד דבר שהטריד אותי במקום היה העוצר שהוטל בשעה תשע בערב וההשקמה שנערכה בשעה שבע בבוקר. היינו ישנים עשר שעות (!) שזה יותר מדי אפילו לנוער. נכון שהיו במחלקה גם בני אחד עשרה ונערים בסביבת הגיל הזה, עבורם אולי היה העוצר באמת מוצדק, ונכון שהייתה זו מחלקת נוער, אך נוער זה גם בני הגילאים 18 עד 21. למה הם היו צריכים עוצר בתשע והשקמה בשבע?! למה הם היו צריכים לישון עשר שעות בלילה?! הכי הצחיק אותי שהייתה אחות שאמרה לי שהיא קראה מאמר רפואי בו נכתב שעד גיל 26 (!!!) צריך לישון לפחות עשר שעות בלילה. מה שבעצם אומר שכל האוכלוסייה עד גיל 26, מלבד אולי תינוקות, הם אנדר-סליפרים אינסומניים.
עוד דבר לא מובן היה האיסור על מגע בין נשים לגברים ובכלל. כלומר, גם למטורפים יש דחפים וחשקיים מיניים, למה לנסות למנוע זאת מהם?! ואני אומר לנסות כי הניסיון היה ללא הצלחה. היה אצלנו למשל במחלקה זוג מטורפים שהיו נכנסים לאחד החדרים (על אף שהיו אלה מופרדים על פי מגדר והיה אסור להיכנס לחדר של בן המין השני) ושם בחדר היו מתמזמזים בחושניות. אפילו אני התנשקתי פעם אחת במהלך שהותי שם. האיסור על מגע רק הפך את כל העניין ליותר מרגש.
כמובן שהיו שם גם הקשירות למיטה, הצרחות וההתעללויות, אבל זה סיפור לפעם אחרת.