אנהי- פרק 26

באחוזת אלרקון:
אסטפניה: אדון אדוארדו..
אדוארדו: טפי,יש לנו בשורה טובה!
כריסטופר: טובה מאוד.
אסטפניה: ומה הבשורה?
אלפונסו: דול,התעוררה.
אסטפניה: ידעתי שה' לא יתן למישהי כמו,דול,ללכת לנו כי היא יפה מידי בשביל לעזוב והתפילות שלי עזרו.
אדוארדו: כן,מוצ'צ'ה.
אסטפניה: אני הילך להגיד גם למרתה.
כריסטופר: אני הילך ליראות מה עם,גבי.
אלפונסו: עכשיו הוא יקבל צעקות.
אדוארדו: כן,ככה זה בחיי הזוגיות.
אסטפניה: מרתה!!… מרתה!!… מרתה!!!
מרתה: מה קרה,ילדה?
אסטפניה: את לא מאמינה מה בישרו לי עכשיו הגברים של הבית.
מרתה: מה,ילדה,דברי ברור.
אסטפניה: דולסה,התעוררה!
מרתה: באמת?!
אסטפניה: כן,כן! התפילות שלנו עזרו לה.
מרתה: אני כל כך שמחה במיוחד בשבילה.
אסטפניה: אנחנו צריכות ללכת לבקר אותה.
מרתה: כן,אני אשאל את האדון אדוארדו,אחר כך עם אפשר ללכת.
אסטפניה: עכשיו יש לי מרץ בשביל לעבוד כפליים!
מרתה: כן,זה פשוט לא יאמן.

בבית של פרנקו ומשפחתו:
מלווינה: אתה מוכן?
פרנקו: אני חושב שכן אבל אני לא יודע מה להגיד לה כשאני אראה אותה.
מלווינה: כשהיא כבר תעמוד מולך אתה תדע מה להגיד.
פרנקו: ועם היא לא תירצה לבוא?
מלווינה: אני חושבת שהיא תבוא רק עם היא לא תדע שאתה זה שרוצה לדבר איתה ולא אני.
פרנקו: את חושבת שזה בסדר לשקר לה?
מלווינה: פרנקו,אתה שקרת לה כל החיים.
פרנקו: אני יודע ובגלל זה אני לא רוצה להמשיך לשקר לה.
מלווינה: אל תידאג זה שקר לבן.
פרנקו: בסדר,יש לך את המספר שלך?
מלווינה: אני אחפש בספר הטלפונים.
פרנקו: תודה,אני בינתיים יצאה לשאוף אוויר כי אני צריך את זה.
מלווינה: אתה עושה בשכל,ככה תחשוב גם מה להגיד לה.
פרנקו: ביי.
מלווינה: מה יהיה איתך,פרנקו?!

בדירה של אנהי ופאבלו:
פאבלו: אז היא התעוררה?
אנהי: כן,אתה לא מאמין מה הרגשתי באותו הרגעה.
פאבלו: אני מתאר לעצמי מה עבר עלייך.
אנהי: עם הייתי יודעת שהחתונה של,כריס,תעזור לה להתעורר הייתי אומרת לו להתחתן לפני.
פאבלו: החתונה של,כריס? אני לא מבין מה זה קשור.
אנהי: לפני שהיא התעוררה אז,כריס,ביקש ממני להשים את הפלאפון לידה כך שהיא תשמע הכל וכשהאב אנריקה,הכריז עליהם בעל ואישה אז היא התעוררה.
פאבלו: זה נישמע כמו נס.
אנהי: זה אכן נס.
פאבלו: למה אז חזרת?
אנהי: כי,הדוק,אמר שהיום היא לא תתעורר כי היא מאוד חלשה והיא צריכה לאסוף כוחות ודודה סולדד,נישארה איתה הלילה.
פאבלו: מחר אני חייב ללכת.
אנהי: נילך ביחד. והטלפון החל לצלצל
פאבלו: את עונה?
אנהי: כן… הלו?
מלווינה: אפשר לדבר עם,אנהי פונטה?
אנהי: מדברת.
מלווינה: אנהי,זאת,מלווינה,אישתו של אבא שלך.
אנהי: מלווינה,כן?
מלווינה: מה שלומך?
אנהי: טוב,תודה.
מלווינה: את בטח מופתעת מהשיחה הזאת.
אנהי: כן,אני לא מבינה מה את צריכה ממני.
מלווינה: התקשרתי אלייך כי אני צריכה לדבר איתך,את יכולה לבוא לדירה שאני גרה בה?
אנהי: אני לא מעוניינת להיפגש עם אב… האדון הזה.
מלווינה: לא,הוא לא יהיה נוכח,אני צריכה לדבר איתך והשיחה הזאת לא לטלפון.
אנהי: אני לא מבינה על מה יש לנו לדבר אבל בסדר,איפה את גרה?
מלווינה: תודה,אני גרה ברח' "ללוס" 241 דירה 25.
אנהי: מתי את רוצה להיפגש?
מלווינה: עם את יכולה עוד חצי שעה.
אנהי: בסדר,צ'או.
מלווינה: ביי,ותודה.
פאבלו: מי זה היה?
אנהי: אישתו של אבא שלי.
פאבלו: מה היא רצתה?
אנהי: שניפגש.
פאבלו: ומה ענית לה?
אנהי: שכן,כי אני רוצה לדעת מה היא רוצה ממני.
פאבלו: אני חושב שעשית מעשה נכון.

בחזרה לאחוזה:
גבי: אתה מוכן להסביר לי למה היית צריך ללכת באמצע הטקס ולבטל את המסיבה שלנו?!
כריסטופר: גבי,תירגעי את אלולה להזיק לילד שלנו.
גבי: עכשיו הוא הילד "שלנו"? לפני שעזבת אותי באמצע הטס ועשית ממני צחוק אתה ניזכר באנו?!
כריסטופר: לא,פשוט,דולסה,התעוררה והייתי חייב ללכת לבית החולים.
גבי: ולי מה אכפת מזה שהיא התעוררה זאת החתונה שלי ולא מגיעה לי שיהרסו לי אותה!
כריסטופר: תפסיקי לצעוק!
גבי: תישמע,כריס,אני הסכמתי יותר נכון וויתרתי על טקס מכובד ומושקע יותר ועל מסיבה שתמיד חלמתי עלייה ואתה הרסת לי הכל אפילו את המסיבה הקטנה הזאת שארגנתי בהמון אהבה בשבילנו!
כריטופר: את צודקת אני יודע שזה לא הגיעה לך אבל את ידעת טוב מאוד שדבר כזה יכול לקרות.
גבי: נכון,ידעתי אבל לא באמצע החתונה שלנו!
כריסטופר: אני לא רציתי שזה יקרה בחתונה שלנו ולא ציפית שזה מה שיקרה וזה כבר קרה ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור!
גבי: נכון,ורק שתדע הרת את כל החלומות שלי,אני בחיים לא אסלח לך על זה,לעולם!
כריסטופר: מה את רוצה?! את המסיבה בואי עכשיו נילך!
גבי: לא,כריסטופר,לא ככה ובמיוחד לא רחקי שהרסת הכל,לך אני רוצה להיות לבד!
כריסטופר: אני לא רציתי שזה יקרה ככה,מצטער!
גבי: שוב הרסו לי את החלום,עוד פעם.
אלפונסו: חימנה?
חימנה: פונצ'ו?
אלפונסו: כן,למה את לא מתקשרת אליי?
חימנה: כי אחרי מה שקרה לא רציתי שתחשוב שאני רודפת אחרייך.
אלפונסו: אני כבר אמרתי לך שזה לא משנה כלום בידידות שלנו.
חימנה: אבל לי כן,זה משנה הכל.
אלפונסו: התקשרתי בשביל משהו אחר.
חימנה: אתה צריך משהו?
אלפונסו: כן,שניפגש.
חימנה: אתה לא במסיבה עכשיו?
אלפונסו: לא,המסיבה בוטלה וכל החגיגה גם.
חימנה: למה? קרה משהו?
אלפונסו: אני מעדיף לספר לך הכל כשניפגש כי זה סיפור ארוך.
חימנה: אין לי בעייה,רוצה שאני יבוא אלייך?
אלפונסו: לא,האווירה כאן לא טובה עדיף שאני יבוא אלייך.
חימנה: אין בעייה,אני מחכה לך.
אלפונסו: ביי.
חימנה: ביי… אהובי.
אדוארדו: אתה יוצא?
אלפונסו: כן,אני הולך לחימנה.
אדוארדו: שמעת משהו מהזוג הטרי?
אלפונסו: רק צעקות.
אדוארדו: הם סיימו?
אלפונסו: כן,שמעתי את,כריס,ניכנס לחדר שלו.
אדוארדו: אני יעלה ליבדוק את העניינים.
אלפונסו: אתה עושה נכון,ביי.
אדוארדו: ביי,בני.

בחזרה לדירה של פרנקו ומשפחתו:
מלווינה: כן,דיברתי איתה!
פרנקו: היא אמרה שהיא לא תבוא,נכון?
מלווינה: ההפך,היא הסכימה.
פרנקו: באמת?!
מלווינה: כן,השקר שלנו עזר.
פרנקו: מתי היא תבוא?
מלווינה: אני חושבת שהיא כבר בדרך.
פרנקו: כבר?
מלווינה: כן.
פרנקו: את תהיי איתי?
מלווינה: לא,אני הילך עם,אנדרס,לגן השעשועים.
פרנקו: לא,אל תעזבי אותי לבד.
מלווינה: אני הבטחתי לו שאני אקח אותו היום לשחק קצת בחוץ.
פרנקו: איך אני יהיה איתה לבד?
מלווינה: זאת הבת שלך,פרנקו,ואתה צריך לדבר איתה לבד.
פרנקו: אני חו… והפעמון הפסיק אותו
מלווינה: זאת היא!
פרנקו: אני ניכנס לחדר.
מלווינה: בסדר,אני הצאה בדלת האחורית.
פרנקו: בסדר,אבל בלי שהיא תשים לב.
מלווינה: אוקיי.
אנהי: שלום. שהדלת כבר ניפתחה
מלווינה: בואי,כנסי.
אנהי: תודה.
מלווינה: רק רגע,אנדרס!
אנדרס: מה?
אנהי: היי.
אנדרס: היי. והוא חייך אלייה
מלווינה: בוא.
אנהי: את הולכת?
מלווינה: לא,רק רגע האוכל על הגז אני שנייה חוזרת.
אנהי: בסדר.
מלווינה: תישבי,תרגישי כמו בבית.
אנהי: תודה.
פרנקו: שלום!
אנהי שמע את הקול המוכר הזה ונעמדה מבלי להסתובב ולראות את אותו האדם ואמרה "מלווינה,אני הולכת!"
פרנקו: היא הלכה,בבקשה,תישארי אני צריך לדבר איתך.
אנהי הסתובבה ועדיין לא האמינה שהיא מדברת עם האדם הזה ואמרה "אין לנו על מה לדבר!"
פרנקו: את טועה,יש לנו על הרבה דברים לדבר.
אנהי: על מה? על איך שעזבת אותי ואת אמא בשביל אישה אחרת?!
פרנקו: אני רואה שירשת את האופי שלי,מלווינה,צדקה.
אנהי: אני מניחה לעצמי שלא בקשת שאני הישאר בשביל לדבר מה ירשתי ממך ומה לא.
פרנקו: את צודקת,אני רוצה שנדבר על הכל.

בחזרה לאחוזה:
אדוארדו: אפשר?
כריסטופר: כן,דוד.
אדוארדו: מה קרה?
כריסטופר: רבנו,רק התחתנו ושעה אחרי אנחנו כבר רבים עם זאת ההתחלה אני לא רוצה לתאר לעצמי מה יהיה בעוד חודש.
אדוארדו: אני מבין אותה וגם אותך ואתה גם צריך להבין אותה היא בהיריון וכל דבר משפיעה עלייה.
כריסטופר: כן,אבל אני לא אשם שככה יצאו הדברים.
אדוארדו: נכון,זה יעבור אתה תיראה.
כריסטופר: אני ניכנס להתקלח.
אדוארדו: אני הולך לחברה.
כריסטופר: אוקיי.

בבית של חימנה:
חימנה: מה?! באמת היא התעוררה?
אלפונסו: כן!
חימנה: סוף סוף,למרות שאני לא מכירה אותה אבל אני לא מאחלת לאף אחד לחוות את זה כי אני בטוחה שזה קשה.
אלפונסו: מאוד קשה!
חימנה: זה מה שרצית להגיד לי?
אלפונסו: כן..לא..כן..לא,עדיף שלא.
חימנה: אתה יכול לדבר איתי על מה שאתה רוצה זה לא יפגע בי כי אנחנו רק ידידים,לא?
אלפונסו: נכון,אבל בכל זאת מדובר במישהי שאני אוהב אותה ו…
חימנה: אני יודעת,אתה אוהב את,אנהי,אני מבטיחה לך שאתה לא פוגע בי ההפך אני שמחה לדעת שאתה סומך ובוטח בי תמיד.
אלפונסו: אני כבר לא יכול ליראות אותה עם,פאבלו,הלב שלי ניקרע שאני רואה אותם יחד.
חימנה: אתה אמרת לה את זה?
אלפונסו: כן,אבל היא אמרה לי להמשיך את החיים שלי.
חימנה: אבל מה יקרה שהיא תיראה אותך עם מישהי? איך היא תגיב?
אלפונסו: אני לא מבין אותך.
חימנה: אתה צריך לעשות בידיוק את מה שהיא עושה זה ברור!
אלפונסו: ברור מה?
חימנה: היא משחקת אותה קשה להשגה ומתעלמת ממך לא בגלל שהיא אוהבת מישהו אחר אלה בגלל שאתה לבד והיא יודעת שבכל הזדמנות שהיא רוצה אתה תהייה שלה.
אלפונסו: אז היא תעזוב את,פאבלו,רק עם היא תדע שאני לא תמיד יכול להיות פנוי בשבילה?
חימנה: בידיוק!
אלפונסו: את חושבת על מה שאני חושב?
חימנה: ניראה לי שכן.

בחזרה לפרנקו ומשפחתו:
פרנקו: אני יודע שאת חושבת שאני מנוול ועוד הרבה דברים אחרים ואת צודקת כי מה שעשיתי אין לו מחילה.
אנהי: אני לא מבינה למה אתה אומר לי את כל זה,אני מקווה שאתה לא מצפה שאחרי כל השיחה "הדרמתית" הזאת אני אסלח לך?!
פרנקו: לא,אני לא מבקש ממך שתיסלחי לי,לא עכשיו.
אנהי: וגם לא אחר כך,תהייה בטוח.
פרנקו: אחני רק מבקש ממך שתתני לי להסביר לך למה ואיך עזבתי אותך ואת אמא שלך.
אנהי: מה תסביר לי? שהלכת והתחתנת עם אישה יותר צעירה? שהתאהבת בה ולא היה אכפת לך מהאישה והבת שלך? מה אתה יכול להסביר לי?
פרנקו: איך אני עדיין אוהב את אמא שלך ואותך!
אנהי: עם היית אוהב אותנו כפי שאתה אומר לא היית עוזב אותנו ונותן לנו למות מרעב כשאתה ידעת טוב מאוד שלאמא היה קשה לעבוד באותה התקופה.
פרנקו: אני יודע,אני לא רציתי לעזוב פשוט..
אנהי: פשוט מה? התאהבת ולא היה חשוב לך מאחרים חוץ מעצמך?
פרנקו: הייתי אגואיסט אבל אני כל כך מתחרט על זה.
אנהי: היית צריך להתחרט על זה לפני 7 או 6 שנים ולחזור למשחה שלך,שלנו!
פרנקו: אני יודע שאת מאוכזבת,כועס וכואבת בגלל המעשה שלי אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
אנהי: עם לא היית עוזב,אמא,לא הייתה הולכת לי כל כך מהר!
פרנקו: אני לא אשם במחלה שניכנסה לה לגוף.
אנהי: ההפך אתה הוא האשם היחידי כי אסור היה לה לעבוד אבל בשביל לאכיל אותי היא נאלצה לעשות המון עבודות שהרסו את הביראות שלה.
פרנקו: אני כל כך מצעטר!
אנהי: אין לך על מה להצטער כי בזמן שאתה נהנת מכל הכסף שהיה בידייך,אמא שלי,לאט לאט הלכה לי ונישארתי יתומה.
פרנקו: אתה לא יתומה,אל תגידי את זה כי יש לך אותי.
אנהי: לא,אני יתומה כי אין לי אמא ובמיוחד לא אבא בגלל שאבא שלי נפטר לפני 6 שנים ואמא שלי לפני חצי שנה ושזה יהיה לך ברור.
פרנקו: אל תלכי,לא סיימתי.
אנהי: אני סיימתי ואני לא מעוניינת לשמוע אותך יותר כי איך שאני יודעת אתה קבור ותמשיך להיות ככה עד סוף חיי.
פרנקו: אני לא קבור,אני חיי!
אנהי: אתה חיי כי אתה לא,אבא שלי,כי אבא שלי ניפטר והיה אדם שונה ממך מכובד,אחרי ובטח שלא מנוול!
מלווינה: מה קרה? כשהיא ניכנסת ושומעת צרחות
אנהי: שלא תעזי לעשות דבר כזה שוב כי אני לא והבת שעושים ממני צחוק ומשחקים איתי משחקים כאלה.
מלווינה: אני רק רציתי שתדברו.
אנהי: את הזמנת אותי בשביל לדבר איתך ולא עם האדון הזה.
פרנקו: אנני…
אנהי: בשבילכם,עלמה אנהי… אני מציעה לכם שתשכחו כל קשר איתי כי בשבילי אתם לא קיימים! והיא יצאה
אנדרס: מאמא,למה היא אמרה את זה?
מלווינה: היא פשוט עצובה וקצת כועסת.
אנדרס: מי זאת?
פרנקו: זאת מישהי מהמשפחה שלי.
מלווינה: העלמה שיצאה מכאן,חמוד,היא האחות החורגת שלך.
פרנקו: מלווינה!
מלווינה: לך לחדר,חמוד.
אנדרס: בסדר.
מלווינה: אני לא ירשה לך בשום אופן לשקר לבן שלי,לא לו!