אנהי -פרק 23

באחוזת אלרקון:
אנהי: אני לא חושבת שמה שיש לך להגיד קשור אליי.
מלווינה: עם תשארי אז תביני.
אדוארדו: אני חושב שהיא צודקת כי זה לא קשור אלייה.
מלווינה: זה קשור רק עלייה ואתה יודע למה.
אנהי: אולי תדברי כבר? אני לא מבינה כלום.
מלווינה: מה שאני רוצה להגיד זה ש…
אדוארדו: אולי בכל זאת תלכי לחדר ותנוחי.
אנהי: דוד,למה אתה לא רוצה שהיא תדבר?
אדוארדו: זה לא ככה פשוט…
מלווינה: פשוט,דודך,לא רוצה שתדעי את האמת.
אנהי: איזו אמרת? אתם יכולים לדבר כבר ברור!
מלווינה: אבא שלך,פרנקו,חיי!
אנהי: מה?!…

בקניון המרכזי:
גבריאלה: אני חושבת שזה יתאים לי יותר.
אלפרדו: בחירה נכונה ומדויקת לגוף ולפנים המדהימות שלך.
גבריאלה: תודה.
גבי: זהו,אז הכל כבר מוכן.
לוסיה: בכל זאת לא היית צריכה לשלם בשבילי כי יש לי כסף.
גבי: זאת המתנה שלי בשבילך.
לוסיה: זאת לא חמותך לעתיד?
גבי: איפה?
לוסיה: מאחורייך.
גבי: כן.
לוסיה: לכי תגידי לה לפחות שלום בכל זאת זאת חמותך.
גבי: כן,חמותי.
אלפרדו: זהו להיום,את משוחררת.
גביריאלה: תודה,אלפ.
אלפרדו: תודה לך,יקירתי.
גבי: גבריאלה,מה שלומך?
גבריאלה: גבי,חמודה.
אלפרדו: מאמי,אני מאחל לך מזל טוב ואת כל הטוב שבעולם יחד עם בנה של,גבריאלה.
גבי: תודה.
גבריאלה: מה את עושה כאן?
גבי: באתי לסגור את הכל לחתונה שמלה,תיסרוקת,איפור וכל השאר.
גבריאלה: אני מתה ליראות איזה שמלה בחרת.
גבי: לא,אני רוצה שתיראו אותה רק בחתונה.
גבריאלה: אז נתאזר בסבלנות.
גבי: אני רוצה להכיר לך מישהי שמאוד חשובה בשבילי יותר נכון היא כמו אחות בשבילי,לו,בואי.
לוסיה: כן.
גבי: גבריאלה,זאת,לוסיה,חברתי הטובה ובשבילי היא אפילו יותר מאחות.
גבריאלה: נעים מאוד,גבריאלה.
לוסיה: נעים מאוד,לוסיה,ושמעתי עלייך הרבה.
גבריאלה: אני מקווה רק דברים טובים.
לוסיה: ברור,רק דברים טובים.
גבריאלה: אני שמחה.

בכנסייה:
האב אנריקה: אז אתה רוצה לקבוע תאריך לחתונה?
כריסטופר: כן,ואני צריך כמה שיותר מהר.
האב אנריקה: מה קרה,מה הלחץ?
כריסטופר: חברה שלי,טוב היא כבר הארוסה שלי בהיריון ואני רוצה להתחתן לפני שהיא יולדת.
האב אנריקה: ובאיזה חודש היא נימצאת?
כריסטופר: היא ניכנסת כבר לחודש הרביעי,למה?
האב אנריקה: לא כדאי לעשות את החתונה אחרי?
כריסטופר: לא,אני מעדיף לעשות את זה לפני הלידה.
האב אנריקה: בסדר,בני,אנחנו נקבע תאריך,בוא איתי.
כריסטופר: תודה.
האב אנריקה: בני,יש לי רק את התאריך ה******,מה דעתך?
כריסטופר: זה התאריך הכי קרוב שיש לך?
האב אנריקה: כן,בני,כל השאר תפוסים.
כריסטופר: אז אני אתפוס את התאריך הזה.
האב אנריקה: אני צריך רק את הטפסים שלכם של הלידה וזהו.
כריסטופר: של שנינו?
האב: כן,זה רק בשביל שלא יהיו לכם בעיות בעתיד.
כריסטופר: אני יביא אותם מחר.
האב אנריקה: יותר טוב ככה אני יספיק לעשות הכל עד המועד של החתונה.
כריסטופר: תודה על הכל,אבי.
האב אנריקה: אין בעד מה,ואני מקווה שאתה לא תצטער על זה כי בלי אהבה אין טעם להתחתן.
כריסטופר: כל זה אני עושה בשביל הילדה או הילדה הזאת שלא אשם בטעויות שלי.
האב אנריקה: תלך לשלום,שה' יהיה איתך.
כריסטופר: להת',אבי.
האב אנריקה: תמסור ד"ש בבית.
כריסטופר: אוקיי.

בחזרה לאחוזה:
אנהי: מה?!
מלווינה: כן,אנהי,זה נכון,אבא שלך חיי.
אנהי: אבל אני ראיתי איך קוברים אותו ואמא שלי ראתה את הגופה שלו,זה לא יכול להיות,את משקרת!
אדוארדו: אנני…
אנהי: דוד,תגיד לה שתילך! היא משקרת!! שהיא לא מבינה ולא מוכנה לקבל את מה ששמע
מלווינה: זאת האמת,אבא שלך,פרנקו,עשה הכל בשביל שתחשבו שהוא מת בשביל להיות איתי.
אנהי: את שומעת מה את אומרת? איך אפשר להתחזות למת?!
אדוארדו: כדאי שתשאירו את זה לאחר כך,אנני,את יותר מידי ניסערת.
אנהי: לא,אני רוצה לדעת הכל,הכל! דברי.
מלווינה: הוא שילם לרופא אחד בשביל שיעשה הצגה כאילו הוא עבר תאונה וכתוצאה מכך הוא ניפטר ובאותו הזמן שקברת "אותו" אנחנו היינו בדרך לארה"ב.
אנהי: ואת הסכמת לזה?! כשהדמעות כבר זלגו מעינייה
מלווינה: אני לא ידעתי כלום עד לפני כמה זמן שהוא סיפר לי הכל.
אנהי: איך לא ידעת,לא שמת לב שהוא אף פעם לא נימצא איתך?
מלווינה: הוא שיקר לי,כשהכרנו הוא אמר לי שהוא רווק ושאין לו משפחה ושהוא בכלל גר בארה"ב.
אדוארדו: גברת מלווינה,אני חושב שאמרת מספיק.
אנהי: אתה ידעת מזה,דוד אדוארדו?
אדוארדו: אני חושב שכדאי שנעזוב את זה להיום.
אנהי: אתה ידעת! איך לא אמרת לי דבר כזה?
אדוארדו: בגלל התגובה שלך,לא אמרתי כלום.
אנהי: לא משנה מה היית צריך להגיד לי הכל כי עם היא לא הייתה מגיעה אני בחיים לא הייתי יודעת על זה!
אנדרס: מאמא,אני רוצה ללכת מכאן.
מלווינה: כן,חמוד,אנחנו כבר הולכים.
אנהי: זה הבן שלך?
מלווינה: כן,זה הבן שלי ושל,פרנקו.
אנהי: לפחות איתו הוא נישאר.
מלווינה: עם תרצי לדבר איתי כאן רשום המספר שלי. והיא נותנת לה דף שבו כתוב המספר יחד עם הכתובת
אנהי: בסדר.
מלווינה: בוא,אנדרסיטו.
אדוארדו: אנני…
אנהי: ואתה… אל תדבר איתי בכלל,לא עכשיו! והיא יצאה מהבית

בבית הספר:
מאיטה: מה קרה,חים?
חימנה: כלום,הוא אפילו לא התעצבן ההפך הוא היה כל כך מתוק כמו שהוא תמיד.
מאיטה: רגע,אני לא מבינה כלום.
חימנה: אין כאן מה להבין,הוא רק אמר לי שהייתי צריכה להגיד לו הכל מההתחלה ככה הוא לא היה פוגע בי.
מאיטה: באמת?! ואני חשבתי שהוא לא ירצה לדבר איתך יותר.
חימנה: גם אני חשבתי לפי הדיבור הכועס שלו אבל הכל יצאה ההפך.
כריסטיאן: בנות,אתן לא באות לשיעור יש כימיה.
מאיטה: כן,בטח,בואי.
חימנה: אני מעדיפה ללכת לבד.
מאיטה: ומה יש לה עכשיו.
כריסטיאן: היא כועסת עליי,זה ברור.
מאיטה: אנחנו נאחר.
כריסטיאן: כן,בואי.

בדירה של מריאנו:
מריאנו: כבר?! אתה בטוח שאתה רוצה להתחתן?
כריסטופר: אני לא רוצה אבל אין לי בררה אחרת.
מריאנו: כן,אתה בבעייה רצינית,לא הייתי רוצה להיות במקומך.
כריסטופר: תודה רבה,אחי.
מריאנו: סתם,אני צוחק.
כריסטופר: אל תעשה טעות כזאת בחיים שלך.
מריאנו: אל תדאג לי,אני יודע איך לנהל את הדברים האלה.
כריסטופר: טוב מאוד.
מריאנו: ודולסה?
כריסטופר: מה איתה?
מריאנו: את זה אני שואל.
כריסטופר: כלום,אותו הדבר עדיין בתרדמת.
מריאנו: אין שינויים?
כריסטופר: לא,וזה עוד דבר שמדאיג אותי.
מריאנו: ומה אומרים הרופאים.
כריסטופר: כמו תמיד: צריך להיות סבלניים ולחכות.

הלילב ירד,בחוף הים:
אנהי טיילה בחוף כשהיא חושבת על השיחה שלה עם מלווינה ועל כל מה שקרה לפי דבריה והיא לא יכלה להאמין שאבא שלה ילכ לעשות דבר כזה או יותר גרועה שהוא בחיים ושיקר את מותו בדרך הכי איומה שאפשר לעשות והיא המשיכה לחשוב על כל זה ללא הבנה.
פאבלו: אנני!!
אנהי: זה אתה.
פאבלו: קרה משהו? הדאגת אותי בגלל השיחה.
אנהי: קרה משהו שבחיים לא דימיינתי שזה יקרה.
פאבלו: אני לא מבין כלום.
אנהי: אבא שלי… חיי.
פאבלו: מה?!… איך? לא אמרת שהוא ניפטר שהיית בת 6?
אנהי: גם אני חשבתי כך.
פאבלו: רגע רגע,מאיפה את יודעת שהוא בחיים?
אנהי: אישתו,הגיעה לאחוזה בשביל לספר את כל האמת.
פאבלו: אישתו? אבל אישתו זאת אימך ז"ל.
אנהי: הוא התחתן עם איזו אחת ובשביל להיות איתה הוא עשה את כל ההצגה של ה"מת".
פאבלו: הוא עשה את כל זה? ואיפה הוא היה כל השנים האלה?
אנהי: איך שהבנתי ישר אחרי החתונה הם עברו לארה"ב.
פאבלו: הוא ראה אותך? ואת אותו?
אנהי: אני לא ראיתי אותו אבל אני לא יודעת עם הוא ראה אותי וגם עם זה קרה לא אכפת לי.
פאבלו: מה את מתכוונת לעשות?
אנהי: מה שכן אני רוצה לעבור מהאחוזה כי אני לא מתכוונת לגור שמה יותר.
פאבלו: למה?
אנהי: כי,דודי אדוארדו,שיקר לי,הוא ידע הכל ולא אמר לי כלום על כל הדבר המזעזעה הזה.
פאבלו: עם את רוצה את יכולה לעבור אליי,בינתיים כמובן.
אנהי: ועכשיו יש לי שאלה אלייך.
פאבלו: כן?
אנהי: אתה רוצה לעבור לגור איתי?
פאבלו: זה הדבר שאני הכי רוצה!
אנהי: אז היום אני ידבר עם,דוד אדוארדו,ואני יבקש ממנו שישכור לנו דירה כי זה הדבר היחיד שאני מוכנה לקבל ממנו ואת כל ההוצאות אנחנו נשלם.
פאבלו: אין בעייה.

בחזרה לאחוזה:
גבריאלה: קרה משהו? שהיא ראתה את אדוארדו יושב במשרד בחושך
אדוארדו: כן.
גבריאלה: מה? הילדים שלי…
אדוארדו: תירגעי,זה לא קשור אליהם.
גבריאלה: אז?..
אדוארדו: התגלה כל האמת ששמרתי כבר כמה חודשים.
גבריאלה: אתה מוכן לדבר לעיניין?
אדוארדו: פרנקו,אחי החורג.. בחיים ולא מת כמו שחשבנו.
גבריאלה: מה?!
אדוארדו: כן,היום אישתו הייתה כאן ויפרה את כל האמת.
גבריאלה: אישתו? אבל אישתו זאת לא אמא של,אנני? אבל איך שאני הבנתי היא לא בחיים.
אדוארדו: הוא התחתן בשנית לאישה אחרת.
גבריאלה: והוא גם היה כאן?
אדוארדו: לא,הוא לא מעז להראות את הפנים שלו.
גבריאלה: ואיפה,אנני?
אדוארדו: היא הלכה,היא מתקשה לקבל את כל זה כי זה נפל עלייה ממקום שהיא בכלל לא ציפה לזה.
גבריאלה: אני מתארת לעצמי כי אני לא מבינה מאיפה זה בא אז איך היא.
אדוארדו: אני רק מקווה שהיא לא תעשה משהו מבלי לחשוב.
אנהי: אל תידאג לזה כי אני כאן! כשהיא ניכנסה במפתיעה
אדוארדו: אנני,ילדתי.
אנהי: כן,זאת אני,אותה ילדה מפגרת שלא יכולה להבין כלום,נכון?
אדוארדו: אל תדברי ככה.
אנהי: זה מה שחשבת,לא?
אדוארדו: לא,אני לא חושב בכלל שאת כזאת ההפך…
אנהי: אז למה לא אמרת לי כלום? למה?
גבריאלה: אממ… אנני,מתוקה,אני חושבת שאת יותר מידי נו…
אנהי: פיתאום את קוראת בשמי? מה גרם לשינוי הזה? אה,הבנתי זה מתוך רחמים אבל אני יגיד לכם דבר אחד,אני לא צריכה את הרחמים שלכם!
אדוארדו: אנחנו לא מרחמים אלייך כי אין לנו סיבה לעשות את זה פשוט אנחנו מבינים את התגובה שלך בגלל כל מה שקרה היום.
אנהי: עכשיו אתם מבינים? אז איפה היית שידעת הכל ולא סיפרת לי כלום.
אדוארדו: אני כבר הסברתי לך למה עשיתי את זה.
אנהי: ועוד דבר נוסף אני לא רוצה להישאר כאן ועם אתה מוכן לעזור לי ולשכור לי דירה אני יודה לך אני לא מכריחה אותך.
אדוארדו: למה את רוצה לעזוב?
אנהי: לא רוצה להישאר במקום שבו משקרים ולא אוהבים אותי כמו שחשבתי.
גבריאלה: אולי תחשבי על זה יותר טוב?
אנהי: זה לא מה שאת רצית,גברתי?!
גבריאלה: עכשיו המצב הוא שונה ו…
אנהי: כלום,אני עוזבת ורק היום אני ישן כאן כי אין לי מקום אחר ללכת אז אני מקווה שמחר יהיה לי בית אחר.
אדוארדו: אני יעזור לך ואני מחר ישכור בית בשבילך.
אנהי: אני לא מבקשת ארמון כמו זה אני הסתפק בדירה קטנה.
אדוארדו: בסדר.

בדירה של גבי:
לוסיה: אני אפתח.
גבי: בסדר.
כריסטופר: סליחה,ניראה לי שטעיתי בדירה.
לוסיה: לא,אתה בדירה הנכון.
כריסטופר: סליחה,מי את?
לוסיה: אני,לוסיה,החברה של,גבי.
כריסטופר: מוזר שלא ראיתי אותך כאן אף פעם.
לוסיה: כי הייתי בארה"ב בגלל זה.
כריסטופר: אה… גבי,נימצאת?
לוסיה: כן,אני אקראה לה.
גבי: כריס,היי.
כריסטופר: מה שלומך?
גבי: בסדר,תודה.
כריסטופר: באתי להגיד לך שקבעתי תאריך לחתונה והיא תתקיים עוד שבועיים.
גבי: כל כך מהר?
כריסטופר: כן,זה מפריעה לך?
גבי: לא,ממש לא פשוט זה היה "בום" כזה.
כריסטופר: כמו ההיריון.
גבי: שוב אותו סיפור?
כריסטופר: לא,סליחה.
גבי: יש לי שאלה אחת רק.
כריסטופר: מה?
גבי: מה יהיה אחרי החתונה?
כריסטופר: מזאת אומרת מה יהיה?
גבי: מה יהיה איתנו? נו אתה מבין למה אני מתכוונת.
כריסטופר: כן,אממ,את תעברי לגור באחוזה יחד איתי אבל אנחנו לא נישן באותו החדר לזמן קצר עד שאני אתרגל,סבבה?
גבי: אני מבינה אותך,זה בסדר מבחינתי.
כריסטופר: אז מחר אני אשלח את הנהג שיקח את הדברים שבינתיים את רוצה לקחת ואת הבגדים אחרי החתונה כבר.
גבי: אין בעייה.
כריסטופר: טוב,לילה טוב,ביי.
גבי: גם לך,ביי.