בחרתי

העולם מכיל אלפי יקומים.
לפחות זה מה שחשבתי עליו באותו יום.
אם בעצם יש מיליון יקומים נפרדים ושונים לגמרי אחד מהשני יש בתוך יקום שבו גיליתי שאני גיבור על, ויש יקום שמצאתי בו תרופה לסרטן ויש יקום שבו אני נסיך מהאגדות ויש כנראה יקום שאני בכלל בחורה.
אבל כל זה לא משנה.
טוב אולי זה קצת משנה. כאילו מכל האלפי יקומים שקיימים שם בחוץ קיבלתי את היקום הזה שבו אני בעצם אף אחד חשוב.
שאני בעצם כלום ושום דבר, לא גיבור לא נסיך לא גאון לא כלום.
אני סתם.
אני לא יודע למה זה כל כך הפריע לי אבל זה הפריע.
פשוט הפריע.
הפריע שקמתי ללכת הביתה והפריע בדרך הביתה הפריע כשהלכתי לישון והפריע שקמתי והפריע שהלכתי להוריד את הכלב שלי לטיול.
זה במיוחד הפריע לי שעמדתי במעבר החצייה וחיכיתי שהרמזור ישתנה לירוק.
דמיינתי איך היידים שלי מתחילות להתפוגג ואז הרגלים ואחר כך כל הגוף של, ופתאום אני לא פה.
פתאום אני יכול לבחור להיות מי שאני רוצה.
אומרים שהדשא של השכן הרבה יותר ירוק. טוב אז אני הולך למצוא את הדשא הירוק ביותר ולהתיישב שם.
דמיינתי את עצמי נשיא ארצות הברית ומלך אנגליה.
דמיינתי את עצמי מגלה ארצות ומנכל חברה גדולה.
דמיינתי את עצמי מתחתן עם האישה היפה בעולם והאיש הכי מצליח שיש.
ואז משום מה בחרתי להיות עצמי.
למה בעצם עשיתי את זה?
אני כבר לא זוכר.
אבל בחרתי.