היא והוא… – סיפור קצר

היא הייתה נערה צעירה, שלא הבינה כלום מהחיים שלה.
זה לא כי היא רצתה להבין, היא לא רצתה.
היא רצתה לחיות בשחרור, ובחופשיות, בלי שאף אחד יקבע את אורח החיים שלה.
היא עשתה כל מה שרצתה – לצאת עם חברים, להתאמן, לאכול לא בריא, לצעוק על כולם, לשחרר את הרגשות שלה החוצה למרות שהם לא הכי טובים, בקיצור מה שהיא רצתה.
היא פגשה אותו והכול השתנה.
היא התחילה לחשוב על כל מילה ומילה לפני שאלו יצאו מפיה.
היא דאגה לשמור על עצמה – בין אם בלבוש או בין אם בארוחות.
היא התחילה לשים לב לרגשות של אחרים.
היא לא התעלמה, אלא ניסתה לעזור לכולם.
הוא היה הדבר הכי טוב שקרה לה.
כל מה שהיא רצתה זה לחזור מבית הספר, להתקשר אליו ולהיפגש איתו.
לחבק אותו חזק ולא לעזוב.
לבהות בעיניו מבלי להפסיק, כל הזמן.
לשכב מכורבלים בזמן שהם רואים סרט.
לנשק את השפתיים החמימות שלו, שכל פעם מחדש העניקו לה הרגשה מוזרה שמכבידה לה על הלב.
אבל.. ככל הנראה ההרגשה אינה הייתה הדדית.
נשבר לה הלב, הוא הלך עם אחרת.
"יותר זורמת" – לפי דבריו.
היא חזרה להיות אותה ילדה שלא אכפת לה מכלום, רק שהמצב רק החמיר.
היא התחילה לשתות, לצאת למועדונים, לעשן, להסתובב בחבורות גדולות בעיקר עם בנים שלא כיבדו אותה ולא כלום, היא התחילה להרגיש אבודה.
בלילות שבהן הכאבים שהכבידו על הלב שלה כאבו יותר מאי פעם, היא הייתה בוכה, לוקחת סכין וחותכת..
אם הייתם מספרים לה את זה חודש לפני היא לא הייתה מאמינה שהיא תעשה דבר כזה אי פעם, היא הייתה נשבעת שלא.
אבל הנה, היד שלה נוטפת דם, והכול בגלל מטומטם אחד שלא העריך אותה.
היא התחילה לתת לאחרים לגעת בגוף שלה, סתם ככה. כבר לא היה לה אכפת במילא.
היא הייתה מסתירה מחברות שלה את הידיים שלה, כדי שלא יראו את הסימנים שנשארו.
לפעמים היא הייתה שמה חיוך על הפנים, כדי שיעזבו אותה.
אך לפעמים פשוט התפרצה על העולם כולו, בלי סיבה גלויה לעין, אך גלויה ללב.
היא בכתה במשך יותר מחצי שנה ואז הגיע היום הזה שהיא החליטה להפסיק, היא החליטה להפסיק להסתכל על תמונות שלו ולחשוב מה היה קורה אם..
היא מחקה את המספר שלו, היא מחקה אותו מהראש.
היא מחקה אותו מהלב.
היא מחכה לאחד שיגיע ושיוכיח שזה לא היה שווה את זה, היא מחכה לאחד שיגיד לה שהוא מעריך אותה, האחד שבאמת יאהב אותה.
היא מחכה לו, היא מחכה להוא שכולם יגידו עליהם:
היא והוא