כשמסתכלים על מה שאין
לפעמים כל מה שאנחנו מצליחים לראות זה מה שאין
לפעמים ההסתכלות הזאת הדרך חיים הזאת היא כל מה שיש
אבל זה לא נכון
כי יש לנו הרבה אפשרויות ויש לנו הרבה ברירות
נכון אנחנו לא כולנו עוברים חיים קלים
אבל יש בידינו את הבחירה איך להתמודד עם הדברים
על מה להסתכל לדעת שתמיד היה יכול להיות יותר גרוע ופשוט להגיד תודה
האם להתאכזב ולכעוס ולראות הכל צר יוציא אותנו מהמצב המאכזב ? יקדם אותנו?
לא
ממש לא , כי אי אפשר להתקדם מאין מריק מכלום אפשר להתקדם רק כשיש משו כשמסתכלים אז פתאום מגלים שיש הרבה
אני הדרכתי שנה שעברה במסגרת שירות לאומי במעדונית לילדים בסיכון והפרעות התנהגות קשות בטבריה ילדים עם חיים לא פשוטים בכלל
ילדים שאולי קטנים בגיל אבל הם יכולים ללמד את כולנו הרבה על החיים על כאב ועל אושר ועל איך להעריך דברים
כל פעם כשקשה לי ואני בוכה על זה שלפני פסח נשברה לי השידה ואין לי חדר יפה ונוח וזה ככ כואב לי
אני נזכרת בהם , ואני נזכרת שהיה חניך קבוע שהיתי מגיעה לבית שלו בתור חונכות , ופעם באתי עם המחשב שלי הנייד ופעם אחרת עם גיטרה והם הסתכלו ואמרו פשש יש לה גם מחשב וגם גיטרה ופתאום הרגשתי עשירה פתאום כל התלונות שלי נשמעו לי קטנות ככ הם הסתכלו על הבגדים שלי על המגפיים החמות והיקרות שקניתי בחורף ופתאום נזכרתי שבזמן שאני בוכה שהחדר שלי לא מעוצב כמו בזורנל אי שם בטבריה יש ילד וילדה ותינוק ותינוקת שלא יודעים בכלל מה זה חדר משל עצמך ואני לא אומרת שצריך להשלים עם מצבים דפוקים רק כי תמיד יהיה יותר גרוע ואת ההורים שלהם אני ודאי מאשימה על הרבה אני לא יפרט אבל אותם.. ילדים אי אפשר להאשים . אני רק מתבוננת אני רק לומדת אני רק מקבלת את השיעור הזה שהקבה רוצה להראות לי
את תמיד בוכה ומתלוננת כי את רוצה להתקדם נכון
אבל בואי תראי איך נראים חיים של אנשים שאין להם כלום אפילו לא את עצמם להתנחם
אז התבוננתי והפנמתי את השיעור בשקט ואני לוקחת אותו איתי לכל החיים
וכל פעם כשקשה לי או כשחסר לי משו אני נזכרת שיש שם ילדים בטבריה שעוברים דברים מאוד קשים ובית חח זה בכלל שולי והם מחייכים והם ממשיכים אז אני אני פשוט צריכה להיות מאושרת להגיד תודה ולסתום .
תודה לך ה שנתת לי לראות
תגובות (0)