לופה
המ

עפר

לופה 13/04/2016 709 צפיות 6 תגובות
המ

אני כותבת בידיעה שיום אחד אני אגמר, אהפוך כמו מיליונים לפני לעפר.
אני הולכת בשביל בידיעה שיום אחד הוא ייגמר, יהפוך כמו מיליוני שבילים לפניו לדרך ראשית, דרך סתמית, שתוביל לשום מקום אחד או אחר. אף אחד לא יזכור את השביל שהלכתי בו, רבים עוד ילכו בו אחריי. השביל לא ידע להבדיל בין הרגליים השונות, שרומסות אותו לעפר.
אני מתאהבת בך בידיעה שיום אחד זה יגמר, והאהבה שאני רוחשת כלפיך תיעלם כלא הייתה. אתה לא תזכור את ההיא שאהבה אותך, היא לא תדע אם אהבת אותה. ואולי זה לא משנה, וזה לא ישנה, כששנינו נשוב להיות עפר.
אני כותבת בידיעה שיום אחד הכול יגמר, וספריי ומילותיי ייעלמו בין העפר. של אלו שהיו לפני, של אלו שיהיו אחריי, של אלו שהצליחו להשאיר חותם, בעוד אני עוד אחת שקיוותה להיזכר, שקיוותה להיות משהו מיוחד. מישהו פעם הבטיח לי להיות משהו מיוחד. מישהו שמזמן כבר הפך לעפר.


תגובות (6)

את כותבת נהדר ועם כל כך הרבה פוטנציאל. אני אישית אהבתי. והכישרון שלך זה לא משהו שיעבור, כי רואים שנולדת עם זה. הממ…"כתבי יד לא נשרפים", מכירה את האמרה הזו?

14/04/2016 00:29

    תודה רבה על כל מה שכתבת! ולמען האמת, אני לא מכירה את האמרה :) אבל היא ממש יפה

    14/04/2016 14:31

מסכימה לגמרי עם התגובה מעלי^
יש לך כתיבה יפהפייה ומעניינת. אהבתי מאוד ^-^

14/04/2016 14:02

    ממש ממש תודה! זה עושה לי ממש טוב שאנשים אוהבים את מה שאני כותבת!

    14/04/2016 14:32

מדהים, אהבתי.
מדרגת לחמש :)

14/04/2016 14:07

    תודה רבה!

    14/04/2016 14:33
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך