בחדר.

נשיקות בצוואר,
להתחבק קרוב כי קר,
נשימות רועמות באזניה,
ידיו מלטפות את שדייה.

נשיקה רטובה מלחכת,
הנשימה שוב נדרכת,
חיבוק עדין מאחור,
לשמור על הבתולין.לשמור.

יד במכנס מסתבכת
והיא נרתעת,מגחכת.
מגע עדין, בהתחלה,
היא מנענעת לשלילה.

לוחשת"עדיין קצת כואב"
והוא,בעיניו מבט רעב,
שותק ,מחייך בעצב ,
לוחש באוזן
"תתמכרי לקצב"

עכשיו היא מעליו,
זה כל כך מורכב-לשכב.
יד מלטפת בלאט,
והוא מתנפל -נלהט.

ושוב עירום.חד ומהיר.
הוא מחייך חיוך בהיר,
"פשוט לא יכול "מסביר.
"מצטער" שומט כתפיו "אני חזיר"

האור בוהק בחיוורונו,
גופה פרוש ברוב אונו,
בתאווה צמאה הוא מלטף,
מנשק ,נושך,טורף.

ושוב הוא מנסה,ושוב היא מסבירה-
"אל תדאג! לא עשית משהו רע"
והמקסים משפיל מבט
כי הוא רוצה כל כך –
כי שוב ושוב זה רק כמעט.

ומה זה כל כך שונה?
אם זה באמת או רק נדמה?
אם הוא עם תחתון אז זה בסדר?
אולי צריכה נרות בחדר?

הוא לא מבין את העלמה,
גם היא לא את עצמה.
"זו כנראה הבעיה "
מלמלת בשקט הפתיה.

הוא מחייך ברוך חד,
מנסה להיות נחמד –
"אחכה. כמה שצריך"
חבל שלא למד הוא להדריך
בתולות חסודות כמוה.
הוא לא יודע אם זה רוע ,
או סתם לחץ מקרבה .
בכל מקרה היא דורשת הקרבה.

נמאס לה כבר להיות כל כך מורכבת.
על כל דבר היא מתעכבת.
"מספיק להתחסד ילדה"
קולות בראש לוחשים לה –
"קדימה. לסיים ת'עבודה."

למצוץ לרדת לענג,
שכל גופו מאושר ידגדג,
שיכנס לתוך תוכך בן חיל
גם ביום וגם בליל.

מיצידי תתקפלי מכאבים,
העיקר שלבחור יהיה נעים!
שיכנס ויצא מכל חור,
ממתי יש לך זכות לקשקש ולבחור?

הרי שתינו יודעות ,בסופו של דבר ,
שמה שאת רוצה, כלל וכלל אינו העיקר.
אז למה את שוב שוב מתעקשת –
להפיל כאלה בחורים טובים
ברשת?

היא מתכסה.