מקווה שמישהו יבין
חמישים שנה לקח לה להחליט
שלא אני האיש
ואילולא אותה תגלית
הייתי בוודאי מרגיש
שלא נמצא אימות
לכל אותו מידע רגיש
שלפרקים אין חשיבות
מתי נופל האסימון
וכל הזמן שגז
מהתחלה ועד שהיא עיכלה את מלוא הרעיון
אין מה להתרגז
אינו כפוף למנגנוני ההגיון
כי אי אפשר להיעצב אחורה
ולבכות את מה שלא יקרה
אבל קרה
ומכיון שאין מצב
שישתנה דבר מה עכשיו
פרט לענין קטן שבן הזוג לא מעונין
רק נשתדל לחיות בזמן
הווה ולהתמיד
ולא לחמוק לחלומות בזמן עתיד
על מה שלו היה אולי
אילו ידענו אז ששום עבר אינו ודאי.
תגובות (0)