מאוחר מדי. פרק 12
יום ראשון הגיע. הוא הגיע לאחר יום שבת שאן ישנה ברובו לאחר לילה שלם ללא שינה.
היא קמה בבוקר ובחרה ללבוש סקיני ג'ינס עם חולצת תלבושת לבנה ושמה קצת סומק ומסקרה.
היא הגיעה לבית הספר, נכנסה לכיתה אמרה שלום לסינדי והתיישבה במקומה.
המורה הגיעה לכיתה ואמרה שיש תלמיד חדש בכיתה.
ואז הוא נכנס. נער גבוה, מוצק ובעל שרירים, בעל שיער חום, עיניים חומות ולסת מרובעת.
הוא לבש ג'ינס מחמיא וחולצת תלבושת שהבליטה את שריריו.
כל בנות הכיתה בהו בו.
"היי, קוראים לי מייקל ג'ונסון ועברתי לעיר לפני כמה ימים ומסתבר שאני בכיתה הזאת" גיחך.
כולם צחקו.
הוא היה קול.
המורה הורתה לו לשבת בשולחן מאחורי אן.
הוא הלך למקומו. אן הסתובבה אליו.
"היי" לחשה וחייכה.
"היי" חייך והיה נראה מעט מהופנט "איך קוראים לך?" שאל.
"אן ג'יימס" חייכה.
"אן ג'יימס.." מלמל.
המורה קטעה את דיבורו כשביקשה מהם להיות בשקט.
"הוא חתיך" לחשה אן לסינדי שיושבת לידה.
"לגמרי" לחשה לה סינדי בחזרה והעיפה בו עוד מבט, "נראה לי שהוא בעניין שלך" אמרה.
"לא נראה לי" לחשה אן.
ההפסקה הגיעה ואן יצאה מהכיתה, לפתע מייקל ניגש אליה.
"היי, אן אני חייבת לומר שממש מצאת חן בעיני היום ורציתי לשאול אם תרצי להיפגש או משהו, סתם להכיר" חייך.
"בטח" אמרה.
"אני אסמס לך את הכתובת שלי מאוחר יותר" אמר.
"סגור" חייכה.
הוא התרחק.
בזווית העין אן קלטה את ליאם מביט בה.
כשהסתובבה לכיוונו הוא התרחק משם
"לעזאזל, יש מצב שהוא נפגע ממני שלא נישקתי אותו?" חשבה לעצמה.
נגמר היום והיא הגיעה לביתה הריק.
לפתע קיבלה הודעה.
זה היה מייקל שסימס לה את הכתובת שלו.
"איך השגת את המספר שלי?" שלחה לו.
"יש לי את הדרכים שלי" שלח לה.
הוא היה מסתורי וגם קול.
היא אהבה את זה.
"באיזה שעה?"
"22:00".
רבע שעה לפני עשר אן החלה להתארגן ולבשה שמלה לבנה קצרה בעלת מחשוף קטן וציוותה אליה סנדלים שחורות.
קליל ולא מתאמץ.
אבן ירדה מליבה כשגילתה שהדרך היא לא מחורשת האלונים, מקום שאליו לא רצתה להתקרב אליו עוד פעם בחייה וכל מחשבה עליו עוררה בה צמרמורת.
כשהגיעה לביתו היא ראתה וילה גדולה וחדשה.
היא דפקה בדלת.
מייקל פתח.
"היי" חייך וחשף שיניים צחורות.
הוא לבש מכנסיים קצרים עם גופייה לבנה שהבליטה את עורו השזוף ואת שריריו.
"היי" חייכה.
הוא הכניס אותה לביתו. הבית שלו היה גדול ויפה.
"וואו מייקל, הבית שלך יפה" אמרה.
"דווקא אני לא מת עליו, אמא שלי עיצבה אותו, אבל תודה. ואת יכולה לקרוא לי מייק" קרץ לה.
הם יצאו למרפסת הגדולה של ביתו שהשקיפה כמו מרפסת ביתה של אן, על העיר הגדולה.
הם התיישבו בספה הגדולה שהייתה במרפסת.
"יש לך אחים?" שאלה אותו אן.
"אח גדול. חייל, הוא בקושי בבית. ולך?"
"בת יחידה" חייכה, "איפה ההורים שלך?" שאלה.
"הם עובדים הרבה שעות. משעות הבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. אני בקושי רואה אותם" אמר.
"גם ההורים שלי, אני רוב הזמן לבד" אמרה ומבטה התעצב מעט.
"וקשה לך עם זה, נכון?"
"מאוד. אתה בטח מבין" אמרה בחצי חיוך.
"נו אז איך העיר שלנו?" שאלה.
"אני חייב לומר שאני ממש אוהב אותה" חייך, "ואני חייב לומר גם שמהרגע הראשון שראיתי אותך מצאת חן בעיני. ולא כולן מוצאות חן בעיני" קרץ לה.
"זה היה פלירטוט?" צחקה.
"יכול להיות" חייך.
לפתע נראה כאילו נזכר במשהו.
"שכחתי, לא הצעתי לך לשתות או לאכול" אמר.
"לא תודה, אני לא רוצה" אמרה.
הוא קם מהספה והחל ללכת לכיוון המטבח.
"בעצם..יש לך בירה?" שאלה בביישנות.
הוא צחק ונכנס.
לאחר כמה דקות הוא חזר עם שתי בקבוקי בירה.
הוא הגיש לה אחד. "תודה" אמרה.
היא הוציאה מכיסה סיגריה ומצית והדליקה לה.
"לא ידעתי שאת מעשנת" אמר.
"אתה לא יודע עליי הרבה דברים" אמרה במסתוריות.
"רוצה?" שאלה והגישה לו סיגריה.
הוא לקח והדליק אותה עם האש של הסיגריה שלה.
הם היו קרובים והיא שמה לב שיש לו ריח טוב.
הם ישבו כמה דקות בשתיקה מביטים בעיר, בבניינים, במכוניות הנוסעות.
"היה לך חבר?" לפתע מייק שאל.
"היה לי לפני שנתיים אבל לא משהו רציני, לך?" שאלה והביטה בו.
"האמת שבדיוק לפני חודשיים יצאתי מזוגיות של שנתיים" אמר.
"וואו! הרבה זמן. מותר לשאול למה?" שאלה.
"בואי נאמר שהיא הייתה די כלבה ואין לי מושג מה עשיתי איתה" סינן.
"מצטערת לשמוע".
"זה בסדר, אני שמח שנפרדתי ממנה".
לאחר שעתיים מייק ליווה את אן לביתה. לפני שעלתה במדרגות ביתה הוא נעצר.
"היה לי ממש כיף איתך, אן ג'יימס" חייך.
"גם לי איתך מייקל ג'ונסון" צחקה וקדה קידה.
היא נכנסה לביתה השומם ונרדמה לשינה של חלומות על מייק.
תגובות (2)
אני מאוהבת!!!!!!!!!! אבל ברמה קשה
תודה :)