לב הצפון | פרק 9

נוי נכנסה לחדר , הוא כבר היה ריק..מה השעה?

8:00 באיזה שעה הם הלכו?

2 מיטות כבר היו תפוסות..הדלת נפתחה ונכנסה מישהי עם תרמיל

"היי..את חדשה?" שאלה מאיה בחוסר חשק מוחלט, הרי למה לה להתחבר עם בנות הם במילא לא עוברות בסוף את המבחנים והיא השנה תשאר בחדר לבד.

"כן..אממ איפה כולם?" שאלה

"תראי מוזר שהגעת עכשיו" אמרה מאיה והתקדמה לעבר אחת הממטות הפנויות, ושמה עליה את התרמיל

"החדשים התחילו אתמול, בטח כולם מופיעים עכשיו באולם.." היא נשכבה על המיטה..עייפה מהנסיעה.

"אה..יש הרבה?" שאלה נוי בזמן שהתקדמה גם היא לעבר המיטה האחרונה שנשארה פנויה.

"כן..הבעיה שבסוף לא נשארים הרבה…" זרקה לעברה מאיה..

"טוב אז כדאי שאני אלך לאולם, אולי את יודעת איפה אוראל?" אמרה נוי תוך כדי התקדמות לדלת

"באולם! פרוטקציות לא עובדות.. אז אל תנסי.." מאיה כבר הכירה את השיטות של הבנות שהיו נואשות להתקבל..

"טוב.." נוי לא הבינה את הכוונה שלה, אבל שיהיה.

היא יצאה מהחדר והתקדמה לכיוון האולם במהירות.

__________________________________________________________________

"בוקר טוב…" לחש רועי לעבר הבנאדם שישן במיטה, כבר 8:30, הוא יפסיד את ההתחלה של החדשים

טוב אין ברירה צריך לצעוק.

"בוקרררררררר טובבבבבבב" צרח לו באוזן

"אמאלהה…מה קרה? אני לא טובע …אבא.." מלמל אלון בקפיצה מתוך המיטה.

"תרגע..רק תקום טוב.." רועי סובב לו את הגב והלך לכיוון המיטה שלו.

"מי אתה?" אלון לא זכר שהיה מישהו עם פרצוף שחצני בחדר שלהם, ואיפה דני? ואיפה שלומי?

"זה החדר שלי מכיתה ט'..נחמד לך לתפוס לי את המיטה" זרק לעברו.." אבל בטח אתה תעוף בבחינות, אתה יודע זה די קשה"

"מצחיק" אמר אלון בציניות משוועת, והלך לכיוון המקלחת כדי להתארגן.

רועי שכב על המיטה האחרונה שנשארה, המיטה של בן , חבל לו עליו על הילד הזה שבטח רוצה מאד להתקבל , אבל מראש כבר לא נבחרו שנים ילדים, ומי שלא נבחר מראש, לא נכנס.

__________________________________________________________________

אלון נכנס לאולם השקט, בזמן שעיניו של המנהל עקבו אחריו בחוסר אמון שיש ילד שמאחר על היום הראשון, הוא חיפש את דני בעיניו אך לא מצא אותו,את שלומי הוא דווקא מצא, והלך לשבת לידו.

"למה לא הערתם אותי" לחש

"לא התעוררת..מצטער..אבל אתה ישן כמו פיל" לחש לו שלומי בחזרה..

"טוב עכשיו תור דני אז תשתוק" אמר לו שלומי

דני עלה על הבמה, והתקדם לעבר המיקרופון..הוא ישיר עכשיו בזמן שהוא יודע שהוא כבר בפנים, ואולי הוא יזייף כדי לברוח מהכל? ובמה זה יעזור לו? הרי הוא התעניין וחיפש את זה.. אז הנה לו מה שהוא רצה, וזה קצת מפחיד.

המנגינה התחילה, הוא התחיל לשיר, כל האולם שתק, חשמל עמד באוויר, הקול של דני היה מצממרר

ומאחורי הקלעים היא עמדה והביטה בו

"הוא שר טוב..אני לא אוהבת אותו"

אוראל כבר לא סבל אותה "את צריכה אותו"

"אני יודעת..אבל הוא חושד" לחשה לו

"זה דני..תכירי.." חייך אוראל, ושמח לראשונה שהוא יכול קצת לרדת עליה.

דני סיים לשיר וירד מהבמה..

מיד אחריו עלתה נוי..היא לא הכינה כלום! אבל אוראל אמר לה מה לשיר

היא מקווה שזה יצליח

לפחות היא עולה עם הגיטרה שלה זה קצת מרגיע..

לאחר נוי עלו עוד ועוד אנשים..שרית..מוניק..

והגיעה תורו של אלון..

הוא הביא את הקרלינט, אם דני יודע אז מה אכפת לו, הוא יראה לשחצן שבחדר שלהם, שהוא ישאר.

"טוב אני יכולה ללכת" אמרה לאוראל.."כל המעניינים סיימו"

"טוב..אני צריך להשאר…"

היא הסתובבה לכיוון היציאה, אך בשנייה שהיא שמעה את הנגינה של הקלרינט היא חזרה מידיית

"מי זה?" כמעט וצעקה.

"שקט כל האולם ידע שאת פה" אמר לה אוראל בפחד, רק שלא יראו אותו איתה.

"אני לא מאמינה שפיספסנו אותו…זה הנגן קלרינט שחיפשנו כבר שנים…"

אוראל לא האמין שזה הגיע, נגן הקלרינט …ודווקא מילד שלא נבחר..