הנערה השבורה מהספרים

היא הייתה מסוג הנערות שתמיד שומעים עליהם בספרים, אלו השבורות.
אני יודע שהתיאור קצת מעורפל, אבל יש קבוצה מאוד ספציפית של נערות כאלו, אלו הרזות, הפראיות, עם הניצוץ המאוד מסויים ההוא בעיניים, שאתם לא בטוחים אם הוא שם בכלל.
אלו עם הלחיים החלולות, השיער הצבוע וכל-כך הרבה איליינר שלפעמים, אתם תוהים איך עדיין ניתן לראות את העיניים היפות שלה.
אם זה לא נשמע ספציפי מספיק, אני יכול להמשיך להרחיב במשך ימים, היא הייתה מהנערות ההן שאתם תופסים מעשנות בשרשרת באיזו פינה נידחת, שוברת כללים ולבבות, כל זאת בזמן שהחיוך החצי שבור ההוא שלה, מבטיח עולמות וגלקסיות. היא הייתה מספיק דפוקה בשביל להיות מעניינת, כאילו השדים שלה היו הדבר אשר הפך אותה לכל כך הרבה יותר מאיתנו, היא הייתה מהנערות ההן שמתות עוד לפני סוף הספר.
ומי אני? ובכן, אני הנער הנורמלי לחלוטין שמתאהב בה, ובטוח שהוא יכול להציל אותה, אם היא רק תיתן לו להזדמנות.
אני תמיד נמצא בסביבה, מקווה שיום אחד היא תשים לב אליי, תבין שאני הבחור שמתאים לה, אבל אני לא חושב שזה עומד לקרות בקרוב.
"איימי," אני אומר ומחכה שהיא תסתובב לעברי. הייתם מצפים שלנערה כמוה, יהיה שם מיוחד, משהו שיתבדיל אותה מכל שאר האנשים, אך לא השם שלה כל-כך רגיל שאני לפעמים תוהה אם הוא מתאים לה בכלל.
היא לא עונה לי, לא באמת, אך כאשר היא מסתובבת אליי עם החיוך ההוא על הפניה, לא באמת אכפת לי, בגלל שאני שבוי בקסמה.
אני מתקרב את המרחק שנותר בינינו ונותן לה להחליט, לא רוצה לכפות עליה שום דבר שהיא לא רוצה, אך גם לא בדיוק מוצא את המילים לשאול, אז אנחנו פשוט עומדים שם, כל-כך קרובים שזה כמעט עינוי.
בסוף, היא הייתה זו שהתחילה את הנשיקה, חשבתי להעמיק אותה, אך לא ראיתי שם צורך בכך שאותה השנייה, היה לנו כל הזמן שבעולם.
אני מנשק אותה, אך לא כאילו אני מצפה למשהו יותר, ידי אינן משחקות בחולצתה או בחצאיתה, הן פשוט נחות על לחייה כאילו הן פוחדות שהיא תעלם פתאום.
אני מנשק אותה כאילו אני רוצה לקחת אותה לרקוד, הרי העולם גם ככה כבר מסתובב סביבינו אז למה שלא נרקוד איתו?
היא הייתה קרן השמש שלי בעולם האפור והמשעמם הזה, ומאוד קיוויתי שהיא לא עומדת להיות כמו הנערות ההן בספרים, קיוויתי שהיא תישאר איתי עד הסוף, אך ידעתי שההחלטה אינה בדיוק נתונה בידי, ולכן, החלטתי שאיני צריך לעסוק בדברים שאין לי שליטה עליהם, כל מה שחשוב הוא העכשיו, ואני מתכוון להנות מהנשיקה הזו.
אני מתכוון לנשק אותה עד שהיא תשכח את שמה, עד שהיא תשכח איפה אנחנו, אני מתכוון לנשק אותה, עד הרגע בו אני אשאל אותה כמה זה 2+2 וכל מה שהיא תוכל לענות לי הוא את שמי.