שיברון

אני עוצם את העיניים וכל החושך הזה מרגיע אותי,
אבל הרוגע הזה נשאר רק לכמה שניות בודדות,
אני מרגיש את העיניים מתחממות,
ולאט פותח אותן והדמעות זולגות לי שוב.

כואב לי,
קשה לי .
הזיכרונות עולים לראש,
הדברים שאמרנו,
שהבטחנו.
שהבטחת לי..
הכל מתערבב אבל עדיין מובן וברור.

ואני לא סגור על מי אני יותר כועס,
עלייך, שהרשית לעצמך להכאיב לי?
או על עצמי, שלא שמתי לב לזה לפני שהיה כבר מאוחר מדי?

רק שאלה אחת יש לי.
גם כשאת שוכבת איתו
את צועקת
"אני אוהבת אותך"
וקוראת בשמי בטעות?