המקובלים והלא מקובלים – פרק 40

היא חשבה בהתחלה שזו בדיחה,שהוא עובד עליה וצוחק איתה,אך מהר מאוד התברר שלא היה בדבריו אפילו טיפה של הומור.
לינדה:"פרנקו?אתה רציני?אתה באמת לא יודע מי אני?" לא הבינה אותו.
פרנקו:"גברת,סליחה אבל…לא התכוונתי להעליב או משהו אבל אני לא יודע מי את..אולי תוכלי להסביר לי?" פנה אליה ברשמיות ובתמימות.
לינדה:"לא!אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי.." אמרה בהתמוטטות עצבים.
פרנקו:"מה קורה לך שאל?" לא הבין ממנה כלום.
לינדה:"דבר ראשון אני לא גברת יש לי שם,קוראים לי לינדה,אתה מבין?אני החברה שלך,האהובה שלך,אתה עברת תאונה…למה אתה לא זוכר אותי לעזאזל?" שאלה אותו בעצבים.
פרנקו:"אני מצטער אני לא ידעתי..אני אפילו לא יודע איך קוראים לי.." אמר בחוסר הבנה.
לינדה:"אוף איתך פרנקו!" אמרה בעצבים.
פרנקו:"זה השם שלי?" שאל.
לינדה:"לא זה השם של סבתא שלי.ברור שזה השם שלך!" אמרה בציניות.
פרנקו:"למה את כול כך מתרגזת?" שאל אותה.
לינדה:"אתה לא מבין כמה סבלתי בשביל שאתה תתעורר ועד שהתעוררת מסתבר שאתה לא זוכר מי אני" אמרה בעצבנות.
פרנקו:"הלוואי שהייתי יודע מי אני.." אמר בדמיון.
"מה איתי,מה איתי,מה איתי,
לא מסתדר עם עצמי,
מה איתי,מה איתי,מה איתי,
איפה שכחתי את שמי…?"
לינדה:"תסתכל עליי שנייה" ביקשה ממנו והוא הביט בה.
פרנקו:"נו?" שאל אותה.
לינדה:"עכשיו..אתה לא מרגיש כלום?שום רגש?משהו?" ניסתה לרענן את זכרונו.
פרנקו:"אני מצטער אבל…לא" הכאיב לה.
לינדה:"בוא נראה שנייה..אולי השמות האלו יעוררו בך משהו:דיאנה,מלודי,אלגרה,מגי,אנחל מתיאס?תומס?ג'וני?" הקריאה את כול השמות ופרנקו הנהן לשלילה בראשו.
לינדה:"כלום?" שאלה אותו והוסיפה:"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל השם לולה מעורר בך משהו?" שאלה אותו בכאב ולפתע פרנקו הרגיש כאב חד בחזה.הוא נגע בחזה שלו בכאבים.
לינדה:"שיט!פרנקו..אתה בסדר?" נלחצה קצת.
פרנקו לחץ על הכפתור במוניטור לאותת לרופא שיבוא לטפל בו..הרופא נכנס כרוח סערה לחדר.
הרופא:"מה קורה פה?" שאל כשהתפרץ לחדר.
לינדה:"זה בדיוק מה שאני צריכה לשאול אותך..מה הולך פה?" לא הבינה כלום.
הרופא:"אז אני מבין כשכבר גילית,תיראי אני יספק לך את כול ההסברים אחר כך במסדרון עכשיו אני מבקש ממך תניחי לו" ביקש ממנה לצאת.
לינדה:"נמאס לי כול הזמן להניח לו!אני החברה שלו והוא זקוק לי" התפרצה עליו.
הרופא:"נדמה לי שאת הפלת עליו יותר מדי מידע ופצצות באותו זמן..הוא במצב רגיש עכשיו..הוא צריך לנוח זה מספיק בשבילו ליום אחד!" הסביר לה.
לינדה:"טוב אני יוצאת,אבל רק שתדע שאני פה במסדרון יחד עם כולם מחכה להסבר ממך,שמעת?!" צעקה עליו ויצאה מהחדר בזעם.
הרופא:"מסכן..הכול יהיה בסדר..קח כדור שינה והכאבים יעברו" נתן לפרנקו לשתות את כדור השינה והוא נרדם כמו תינוק.
"לא יודע למה,
לא יודע איך,איך ומה,
רק רוצה לברוח,
מה זה קרה לי..
טוב לי או רע לי?
תגידי לי…."
-בחוץ,לינדה כבר הספיקה ליידע את כולם במה שקרה עכשיו בחדר,הרופא יצא מהחדר שלו וכולם התנפלו עליו-
לינדה:"אני דורשת הסברים עכשיו!" צרחה.
דיאנה:"למה לא סיפרתם לנו?!" צעקה עליו.
הרופא:"תירגעו!" השקיט אותם וכולם נהיו בשקט.
הרופא:"מבדיקות אחרונות של פרנקו התגלתה אצלו עקב הטראומה בעיית זיכרון קטנה" התחיל להסביר להם.
מלודי:"זה אומר שהוא לא זוכר אף אחד מאיתנו?לתמיד?" שאלה בעצב.
הרופא:"תיראו תאונות קטלניות קורות הרבה והבעיה הכי שכיחה מהטראומות זה בלק אאוט..כלומר שיכחון זמני..לא לתמיד..זו תגובה נורמאלית שהגוף מגיב אחרי הטראומה..פרנקו צריך להתאושש אז לעת עתה הוא לא יזכור אתכם" הסביר להם וכולם התאכזבו.
"מה איתי,מה איתי,מה איתי,
בטח היא שם לא שקטה…
מה איתה,מה איתה,מה איתה,
מה היא רוצה באמת?"
לינדה:"ואיך אתה מסביר את הכאבים שהיו לו?" מתחה עליו ביקורת.
הרופא:"זה גברת צעירה,בגלל שאת הלכת והפלת עליו יותר מידע שאין לו כרגע בזיכרון,לכן אני מזהיר אתכם מראש,אל תגלו לו שום דבר שהוא לא יודע,תנו לראש שלו לפתח את זה לבד.הוא כבר ייזכר בהכול,ועוד דבר,יכול להיות שהוא יתבלבל בניכם,תנו לו לחשוב שזה נכון,אל תחסמו לו מידע,אל תתקנו אותו,זה יסתדר לו לבד מבינים?" הזהיר אותם וכולם הנהנו.
לולה:"אבל בסה"כ הוא בריא כן?המצב שלו יציב?" דאגה לו.
הרופא:"הוא בריא,הוא רק צריך לנוח הרבה עכשיו,אני מבטיח לכם שאתם תישמעו להוראות שנתתי לכם,הוא ישוב אליכם במהרה" אמר בחיוך.
אלגרה:"רק עוד דבר אחד..מתי הוא ישוחרר?" שאלה אותו.
הרופא:"עוד היום בצהריים" אמר להם.
מגי:"סוף,סוף,כבר ביה"ח הזה התחיל להימאס עליי" אמרה בשמחה.
הרופא:"אני צריך מבוגר אחראי שימלא את טופס השחרור שלו,מי יתלווה אליי?" שאל אותם.
מלווינה:"אני וגוסטבו נבוא למלא את הטפסים" התנדבה ושלושתם הלכו לכיוון הקבלה.
דיאנה:"אני הולכת קצת לטייל בחוץ,וגם לאכול,אני מתה מרעב,מישהי רוצה לבוא איתי?" שאלה אבל לאף אחד לא היה תיאבון.
-מחוץ לביה"ח-
דיאנה טיילה,היא עברה ברחוב שלפתע ראתה שלט שעליו כתוב "מועדון סנוקר" היא נכנסה כשמלמלה לעצמה:"זה הזמן שלך להשיג לך חבר חדש סוף,סוף!".
המקום היה גדול,היא הופתעה לגלות שהיו שם הרבה בחורים..היא נכנסה לעומק המועדון ולפתע נדהמה לגלות שמתיאס אנחל ותומס זה שהיא כול כך אוהבת בוגדים בחברות שלהם ומפלרטטים עם בנות אחרות ומשתעשעים איתן…למזלה הגדול הם לא הבחינו בה..היא לקחה את הנייד שלה וצילמה כמה תמונות מפלילות…דיאנה לעצמה:"חייכו!אכלתם אותה..אתם בישלתם את הדייסה אתם גם תאכלו אותה!" אמרה בחיוך ערמומי כשיצאה משם.
"לא יודע למה,
לא יודע איך,איך ומה,
רק רוצה לברוח,
מה זה קרה לי..
טוב לי או רע לי?
תגידי לי…."
-בחזרה לביה"ח-
דיאנה חזרה לשם כשהופתעה לגלות כבר את פרנקו מחוץ לחדר ומלווינה וגוסטבו לוקחים אותו יחד עם שאר הבנות,דיאנה לקחה לרגע את מלודי אלגרה ומגי לצד.
אלגרה:"מה רצית דיאנה?" שאלה אותה.
מגי:"ממתי אנחנו בדיוק מדברות?" שאלה אותה בחשד.
דיאנה:"אל תטעו לגבי,אני ממש לא חברה שלכם,רק של מלודי..אני פשוט בן אדם,ובתור בן אדם אני רוצה להראות לשלושתכן משהו" אמרה להם בחיוך.
מלודי:"במה מדובר?" שאלה בסקרנות.
דיאנה:"שמתם לב שהחברים שלכם נעלמו?" שאלה אותם בפליאה.
אלגרה:"כן…נכון..מוזר..מעניין איפה הם.." חשבה לעצמה.
דיאנה:"במועדון סנוקר" ענתה להם.
מגי:"מה?איפה הם?" לא האמינה.
"מה איתי,מה איתי,מה איתי,
בטח היא שם לא שקטה…
מה איתי,מה איתי,מה איתי,
איפה שכחתי אותה..?"
דיאנה:"ולא תאמינו מה הם עושים,תיראו" אמרה כשהראתה להם את התמונות המפלילות דרך הנייד,מלודי אלגרה ומגי לא האמינו למראה עיניהן הם כול כך התאכזבו מהם ומהצורה האכזרית שהם בגדו בהם.דיאנה הייתה מרוצה היא הגיעה למה שהיא רצתה,סכסוך,אש מריבות,התחיל להימאס עליה להיות לבד,היא לא רצתה שיהיה אף זוג לידה,שכולם יהיו בודדות ואומללות כמוה,אם לה לא יהיה חבר..לאף אחד לא יהיה.
אלגרה+מגי+מלודי:"אני לא מאמינה,הם מתים!!!" צרחו שלושתן ביחד.
מלודי:"איפה המועדון הזה?הם כבר ישמעו ממני!" צרחה כמו מטורפת.
דיאנה:"בניין ליד ביה"ח..יש שם שלט..שאי אפשר לפספס…" אמרה בחיוך ערמומי.
אלגרה:"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל..תודה דיאנה..תודה שפקחת לנו את העיניים!" אמרה ושלושתן הלכו משם.
דיאנה:"אין על מה…אין על מה…" מלמלה לעצמה.
הלילה הגיע.
-לביה"ס חזרו רק לינדה לולה,דיאנה,פרנקו,גוסטבו ומלווינה-
לינדה לא נתנה לפרנקו לראות את לולה דיאנה מלווינה וגוסטבו היא נסעה איתו באותו אחר..וכשהם הגיעו היא דאגה שהוא יראה רק אותה,היא כל כך רצתה להשיב אותו אליה ..ובכול מחיר.
הם נכנסו לביה"ס מהכניסה הצדדית .
פרנקו:"זה ביה"ס?" שאל כשסרק את המרחב העצום שלו.
לינדה:"כן..עכשיו אתה תלך לחדר שלך ותנוח טוב?" הסבירה לו.
פרנקו:"זה החדר שלי?" שאל כמו ילד קטן.
לינדה:"כן,תיכנס" אמרה כשליוותה אותו עד לדלת.
פרנקו:"תודה על כול מה שאת עושה בשבילי,אני יודע שזה לא קל לך" אמר מתחשב.
לינדה:"אין על מה,אני יעשה הכול בשבילך,אפילו שאתה לא זוכר אותי אני עוד עדיין אוהבת אותך" אמרה בחיוך.
פרנקו:"למרות שאני לא מרגיש אלייך כלום..זה נשמע יפה" אמר בחיוך.
לינדה:"אתה צריך עזרה?" שאלה אותו.
פרנקו:"נראה לך?" צחק "אני מסתדר לבד תודה" אמר כמו מאצ'ו.
לינדה:"טוב..שיהיה לך לילה טוב" אמרה לו.
פרנקו:"לילה טוב..לינדה" אמר את שמה והיא הלכה משם.
פרנקו הלך לישון בעודו חושב לעצמו מחשבות מוזרות..מה איתי?מי אני?מי האנשים שסובבים אותי? בין כול המחשבות האלה הוא נרדם.
"לא יודע למה,
לא יודע איך,איך ומה,
רק רוצה לברוח,
מה זה קרה לי..
טוב לי או רע לי?
תגידי לי…."
-בחדרה של לולה-
היא כול כך התבאסה שלא נתנו לה לראות את אהבת חייה,את פרנקו.היא ידעה שלילה ומאוחר וזה לא מתאים לה להתגנב ככה,אבל היא לא עמדה בפיתוי היא לא עמדה בפניו,היא הייתה חייבת לראות אותו,ואת פניו היפות.
היא יצאה מהחדר שלה והתגנבה במסדרון לאגף הבנים,היא נכנסה לחדר שלו בשקט,היא התיישבה על הרצפה ליד מיטתו..הוא ישן..הוא היה כול כך יפה..היא ליטפה את פניו הרכות והחלקות כשלפתע הוא התעורר בבהלה התגלגל מהמיטה לרצפה,חטף מכה חזקה בראש,ונפל מעליה.
הוא הביט בה וביופי שלה,הוא היה מעליה,הם היו כול כך קרובים…הוא הסתכל עליה שוב לשנייה.
פרנקו:"לולה?" זיהה אותה והיא הייתה מופתעת.
לולה:"פרנקו?אתה זוכר אותי!" אמרה בשמחה