לנשק שד

"את שקטה היום." הוא אומר ואני מוצאת את עצמי נמשכת אליו כמעט בלי להתכוון לכך, מעולם לא הרגשתי כך כלפי אף בן אנוש, אך מצד שני, הוא לא היה אנושי.
ידעתי את זה מהרגע הראשון, לא חשבתי אפילו לרגע אחד שהוא עשוי להיות כמוני.
אני לא יודעת איך בדיוק להסביר את זה, את העובדה שידעתי, אבל משהו בחיוך שלו היה חד מידי, משהו בעיניים הכהות ההן היה יותר מידי ממוקד, הוא יפה מכדי להיות אמיתי.
"אתה לא תבין." אני אומרת לו, ויודעת שאני צודקת, לפני שהוא היה שד הוא היה מלאך, הוא מעולם לא היה אנושי
"אז תסבירי לי." החיוך החד מידי שלו מופנה לעברי, כמעט כאילו הוא מתגרה בי ואני יודעת שלמרות שאני לא רוצה לומר דבר, אני חייבת, משום שכבר נפלתי בקסמיו.
"אני מפחדת ששפתיך מחוספסות מידי, שינייך חדות מידי ושנשמתך חלולה מכדי שזה יהיה מהנה." אני לא יודעת למה אמרתי את זה, אבל כבר היה מאוחר מידי, המילים כבר עזבו את פי והוא נראה מבולבל. אהבתי את העובדה שהצלחתי לבלבל אותו.
"תצטרכי לנסות יותר טוב מותק, כי בינתיים אין לי שום מושג על מה את מדברת." הוא אומר והחיוך מנסה להופיע שוב על שפתיו, אך הוא לא חד כמקודם, ואני יודעת שהצלחתי לערער אותו. נראה היה שהוא לא הרגיש בטח לגמרי בכוונותי, וזה מצחיק אותי, חשבתי שהוא היה אמור להיות המסוכן בין שנינו.
אז אני מחליטה שכדאי לי להסביר לו את כוונותי, טוב, לא בדיוק להסביר, כנראה שיותר נכון לומר להדגים.
אני תופסת אותו מהעורף ולפני שהוא מספיק להתלונן אני מנשקת אותו.
מיותר לציין שהוא בהחלט מנשק כמו שד, משום שהנשיקה ההיא הייתה לוהטת כמעט כמו הגיהנום. משהו בדרך בה שפתיו נצמדו אל שפתי ברגע בו הוא הבין מה קורה, וידיו משכו אותי קרוב יותר, מתברר שלא רק ששפתיו רכות להפליא, מתברר שיש לו מספיק נשמה בשביל שזה יהיה מעניין.
"אז מה את אומרת, יש לי מספיק נשמה לטעמך?"הוא צוחק ואני מבינה שכל הבלבול וההיסוס שלו היו הצגה, אך למה כבר יכולתי לצפות משד?
שפתי ממשיכות להשתשעשע בשפתיו, לא בדיוק מנשקות, אך בהחלט שם.
"לא," אני אומרת לו באדישות, אך ממשיכה לפני שהוא יאמר משהו שיהרוס הכל, האל יודע היטב שהוא מצטיין בזה."אבל מתברר שזה מה שהופך את זה לכל כך הרבה יותר כיף."