אין זמן לאהוב
כשהכל הולך עקום מה עושים?
לא רוצה לבכות!
נמאס לי להתלונן לכל העולם
המוח נאטם ואין מה לכתוב
החיים עמוסים והציונים נמוכים
רצה במירוץ בלי לדעת איפה ממוקדם קו הסיום.
מיואשת ועייפה
איך עוצרים?
יש כפתור? מילה? קוד?
איך עוצרים את הרשימה?
בכל רגע מתווסף משהו חדש
משימה, הצגה, חברים.
הכל כל כך חשוב.
ומרוב שרציתי להיות מאושרת אין זמן לחיות את הרגע.
לנוח גם מבילויים,
כבר סיכמנו שאין זמן לעשן.
ולא להתנסות, לא להתאהב. בקושי לאהוב.
אחרי הכל אתם שואלים איך משתחררים מזה.
אין אלכוהול, הוא כבר לא חסר לי בחיים.
יש בנים,
לא צריך להכיר אותם, רק להצמיד שפה לשפה, לשון ללשון
ללטף שיערם, לא לתת להם לגעת. גם לא לדעת מי אני.
אולי תראו אותי כשרמוטה אבל זאת אני. סטוציונרית. נצלנית והם אוהבים להיות מנוצלים.
שלמה עם מעשי, אוהבת את גופי.
אוהבת אותו, אמרנו כבר, אין זמן לאהוב.
תגובות (2)
עמוק וכואב, זה דרך שלפעמים אני בטוחה שהמון משתמשים בה כדי להוציא עצבים. גם אני עשיתי כזה סיפור פעם אחת, וזה די עוזר:)
את הראשונה שמבינה אותי. יש כאלה שמעריצים אותי על זה שאני הולכת וסתם ככה ברגעים מתאימים מנשקת ויש כאלה שרואים אותי כזונה. אני הבדיחה של החבורה אבל אני צוחקת על זה ולא מסתירה, כי למה שאני אסתיר את מי שאני. מי שאוהב אותי ברוך הבא ומי שלא אז הוא לא הבעיה שלי.
הכל נאגר ופתאום בא לי לשחרר, לא לשלוט בעצמי. תמיד אני ארצה להתאהב, זאת ההרגשה הכי כיפית שקיימת בעולם אבל.. אני לא בטוחה שאני האדם למחוייבות, המרחק זה גם משהו, בדרך כלל אני רוצה בנים שרחוקים ממני כי אני אוהבת את הספייס שלי. ברור שאני רוצה שיהיה את זה שיגן עלי, ויאהב. שאוכל לבכות עליו בלי לפחד, אני רוצה לחבק אותו במשך שעות ולשמוע את הנשימות שלו אבל מה אם אפגע בו? כשאני לא מכירה, גם לא בשם את זה שאני מנשקת אותו אני מרגישה טוב עם עצמי, זו רק פעולה וזה אפילו לא סקס. אני יודעת גבולות ולא נותנת להם לחצות את הקו ומי שמנסה אחרי זה מצטער (אני לא מפחדת לתת סטירות). הפעם האחרונה ששיחררתי היתה לפני חצי חודש בערך ושוב אני צריכה את זה. יכול להיות שזו התמכרות? כל פעם אני רוצה להתקרב יותר ויותר אבל אני עוצרת את עצמי, לכל מעשה יש השלכה. ופה ההשלכה גובה מחיר יקר מהכיף שמביא איתו המעשה באותו רגע.