אולי נישאר בני 16 לנצח?
אולי נישאר בני 16 לנצח?
נמשיך לא לדעת לאן הקשר שלנו הולך ואם אנחנו מתקדמים מהר מידי.
יהיו אלו שיכנו אותנו "ילדים" ויהיו אלה שיגידו שאנחנו כבר בוגרים.
אני לא רוצה לשכוח איך זה מרגיש לנשק מישהו סתם ככה במסיבה ובכל זאת להיות לגמרי בתולה.
לא לדעת מהי הזהות המינית שלי.
להסתכל מהצד על אחרים משתנים ולהבין שאני לא שונה מהם.
להתנסות, לטעות, לבכות, לצחוק, לחייך ובעיקר להיות מבולבלת.
מה אני משדרת? אני זונה ואם לא, אז חסודה? מה מותר, מה אסור?
ומה יקרה בעוד שנה כאשר אהיה בת 17? מה הולך להשתנות?
אני לא רוצה לשכוח איך זה מרגיש להיות בת 16, להיות שמחה עד השמיים ורגע אחרי להיות עצובה עם מועקה בלב שנדמה שלא תעבור לעולם.
תעצרו את הזמן! כשאנחנו יושבים סביב מדורה עם גיטרה ושירים ישנים. כשכולם קופצים מאושר. אפילו מהדברים הכי קטנים של ציון טוב, או תרומה לקהילה.
כן, אומרים שאנחנו דור חרא, מבולבלים, מטומטמים, זונות. זה מה שאנחנו! אבל אל תטעו זה לא הכל. אנחנו מדברים, באמת מדברים, גם אם זה סביב נרגילה. אנחנו נפגשים, צוחקים, בוכים, נהנים מהחיים.
כולם כבר יודעים, כולם כבר מכוונים. להיות רופא, שחקן, פיזיקאי או ראש ממשלה. אבל אני לא רוצה שנמשיך, מצפה ומפחדת מהעתיד, ממה שיבוא אחרי גיל 16.
תגובות (5)
וואו מהמם, את כותבת ממש טוב ומושך.
למרות שיש לי התנגדות קלה אני מסכימה עם מי שמעלי
תודה רבה :)
משהו חכם אמר פעם, החיים מורכבים מרגעים, וכל רגע שווה יהלום, אך שחיים לנצח היהלומים ( הרגעים) נהפכים לרבים כל כך , כמו גרגרי חול, עד שאינם שווים דבר. תום החיים, והידע שיש סוף זה מה שמעניק לחיים ערך ומשמעות, תהני מגיל 16 אבל תמיד תשאפי להמשך.
ו אישית אני כבר עברתי את ה 17 בפברואר, זה לא כזה שינוי משמעותי, לא מרגישים את זה זז.