אם אשכך

לדעת שאת אוהבת, זה כמו לדעת שיש אלוהים.
זה לא נתפס, זה לא להאמין. זה מפחיד, זה לא ניתן להוכחה.
וצריך לתת כל כך הרבה, ממך, לעצמך.
ואת מרגישה אותו, בכל נשימה, את האלוהים שלך.
ואותו, בכל נשימה, את אוהבת.
אותו את עובדת.
אותו את לומדת.
איתו את חיה, ובדרכו את הולכת.
ועם שניהם כואב לך, ושניהם מאכזבים.
אבל שניהם, אף פעם, לא עוזבים.
הוא משיב,
ההוא שומע.
רק אחד מהם בך נוגע.

לדעת לאהוב, זה קשה כמו לדעת לחיות.
כי לא יודעים, עד שמתים, ולא יודעים עד ש-
לאהוב אותו, זה כל מה שייחלת אליו בחייך.
לאהוב אותו, זה כל מה שלמדת במיטב שנותייך.

כאב עמוק, אושר שלא ניתן להכיל.
ואורות, אורות בכל מקום.
חיוך שלא יורד לך מהפנים,
שלווה שלא נעלמת לה בדרכים.
והדרכים מסובכות הן, והדרכים אבודות הן.
אך את אף פעם אינך אובדת, כי יודעת את שבאשר ילך הוא תהיי את,
ובאשר יהיה הוא תבוא השבת.
אך את אף פעם אינך אובדת, כי מאמינה את,
ושמה לבך אצלו, עד אשר תבוא אתה, והוא עוד יבוא.

ויחד אתם בטוחים, זה בזו, במקום, בחיים.
ואין סכנת עורבים,
ואין חדירת שועלים.
רק אנחנו, רק לבדנו.
אהבה יפה שלי.
רק אתה, הוא ואני.