אפריל- פרק שלישי :)

פרק שלישי-

עיניי נפקחות בבהלה, ריח בלתי מוכר עוטף את אפי, אני מביטה סביב ורואה שאני לא נמצאת בחדרי. פחד ובהלה ממלאים את ליבי, אבל כשאני שומעת את הקראת התרנגול ממקום כל שהוא בחוץ אני נזכרת, פנימייה חקלאית איפה שהוא בצפון הארץ, ההורים שלי שלחו אותי לכאן והגעתי אתמול בערב.
אני מתיישבת על המיטה הלא מוצעת שלי בזהירות, התקרה קרובה יותר משזכרתי, במרחק מה, על המיטה שלה בקצה השני של החדר, אני רואה את ליהי, או ליתר דיוק את קצוות השיער החומות שלה מבצבצות מחוץ לגולם השמיכה שהיא בנתה לעצמה במהלך הלילה.
מתחתיי נערה חדשה, לורין, אני מניחה, ממלמלת קלות וקופצת את גבותיה מתוך שינה. שיערה של לורין צבוע בכחול, והיא הסתובבת כמה פעמים מצד לצד לפני שעיניה נפקחות בחדות.
"הכל בסדר?" אני שואלת בשקט, אני שוכבת על הבטן ושיערי החום והארוך מגיע עד למיזרון שלה.
היא ממצמצת לרגע ומביטה בי זמן ממושך.
"מי את?" היא שואלת, קולה צרוד משינה.
"אפריל, אני השותפה החדשה שלכם ו-"
"הו כן, ליהי סיפרה לי שהגעת אתמול, מצטערת על חוסר הנימוס אני אדם שונה בבוקר," היא מחייכת במבוכה וקמה ממיטתה. "שמי לורין, השותפה שלך. ליהי הספיקה להראות לך איפה השירותים?" שאלה בחיוך.
אני מנידה את ראשי בשלילה, הייתי כל כך עייפה ומדוכת אתמול שביקשתי ממני לדחות את כל ההסברים למחר.
"אז בואי איתי." אני מחווה בידה לעבר הדלת והולכת לכיוונה באטיות, שומרת על שקט ככול האפשר.
אני יורדת מהמיטה העליונה שלי והולכת אחרי בשקט עד שאנחנו יוצאות מהחדר. מחוץ לו, המסדרון שהלכתו בו עם רותי, שקט אבל יש כמה בנות שממהרות לכיוון לא ברור.
"השעה מוקדמת בגלל זה אין פה הרבה בנות, אבל בדרך כלל בשעות מאוחרות יותר אי אפשר לזוז פה." היא אומרת, רגליה יחפות והיא לובשת מכנסיים קצרים וגופיה למרות הגשם שירד אתמול והעובדה שחורף עכשיו.
אני מהנהנת לא מוצאת מה לומר.
"ליהי אמרה שרותי אמרה לה שהמערכת שלך זהה לשלנו, את יכולה למצוא אותה באתר של בית הספר, אם אין לך מחשב אישי או טאבלט את יכולה ללכת לספריה בהפסקה ולהציץ בה, אבל בינתיים שני השיעורים הראשונים שלנו שם תנ"ך אזל כל מה שאת צריכה הוא מחברת ועט, ספרי תנ"ך אנחנו מקבלים בכיתה ו-" לורין המשיכה לדבר ולדבר ולדבר עד שהגענו לשירותים שהוא בסוף המסדרון שמאלה. שהגענו השירותים היה די מלא, אבל בסופו של דבר כל אחת מאיתנו תפסה לעצמה כיור והכלה לצחצח שיניים, לאחר מכאן פניתי אל השירותים עצמם.
כל ההתארגנות לקחה לי חצי שעה ובכל זאת נשאר עד המון זמן לתחילת הלימודים.
"מה את מתכוונת לעשות עד ארוחת הבוקר?" שאלתי את לורין כששנינו פנינו מהשירותים המשותפים אל החדר שלנו.
"אני אצא לריצה, זה די הקטע שלי." ענתה בגיחוך כאילו אני אמורה להבין מזה משהו.
כשהגענו אל החדר ליהי עדיין ישנה בשלווה. לורין לבשה במהירות חולצה טי ישנה וטייץ, נעליי ספורט ויצאה מהחדר בנפנוף יד קל.
נשארתי לבדי, אז החלטתי להתקשר אל האדם הקרוב אליי בעולם, כפיר, אחי הגדול.