קדיש של אמת

אם לא זוכרים לא מדברים
זה מה ששתקה אמי
ביום שעזבתנו שנינו
אחי ואנכי
להתרפק בקול דממה על פני רגבי האדמה
כדי להתאחד עם התחושה של פינתה החדשה.
היא עוד הקשיבה בגבורה
לסיפורים מעברה
בלי שהשמיעה את דברה,
אף שכולם ידעו היטב
שהיא אדם שלא אוהב
את האורחים כך לאכזב
גם בדקה שהוא עוזב.
לשוא חשבתי לעקוב
אולי משב פתאום ינשוב
ויבדר את שערה
אולי יחזיר את דמות האם הצעירה
אחרי שנים שהתבגרה
והתכרסם בה צערה
על המלים שנטשוה
והחיים אשר קברוה
הרבה לפני שנפטרה.
אינני מאמין במחילה
במילוני יש רק קללה
ואנוכי שופט עליון
שלא ייתן למצפוני לישון
ומאלצני לתכנן
איך אתגונן ומה אומר
כשניפגש ביום מחר.