פנקס

הפנקס פתוח על השולחן עטוף שכבת פלסטיק שחורה זולה, פינות הדפים שחוקים משנים של פתיחה וסגירה.אני יושב מולו העיפרון עובר בין האצבעות,מצייר קישקושים וצורות בעודי מביט בדף הצהוב בעל חתימות קפה טריות. הדף הרק מתאר את מה שהולך בראשי בדיקנות יתר. אני הולך למטבח ומוצאי מהמקרר בקבוק פותח את הפקק עם צליל מתכתי, המשקה לאט לאט נגמר אך הכל נשאר אותו דבר,הדף עדיין מחכה בסבלנות שיכתבו עליו שיר קצר הטלויזיה דלוקה ממלאה בהבזקי אור את הדירה החשוכה ואפשר להגיד שהזמן עבר רק בעזרת השעון שעכשיו מצביעה על חצות. אך אני לא מרגיש צורך לשכב על המיטה,אז אני לובש את הכפכפים השחוקות וסודר שנראה לי שלא כיבסתי שבועות,יורד במדרגות הבניין ויוצא לרחובות.אני אוהב את השעות האלה את השקט את קומץ המכוניות הנוסעות אותם אני מדמיין בדרכם למסע מופלא, או ממהרים לטיסה לארץ טרופית רחוקה אני מוציא מהכיס הג׳ינס מצית וסיגריה , שואף ונושף העשן מתמזג עם אור הפלורסנט של מנורת הרחוב הקרובה.האש האדומה שמופיעה מפלסת דרך כמו לפיד קטן בחשכה אז אני הולך ברחוב מנורות מראות לי את הדרך וזימזום החשמל כמנגינת רקע עם סיגריה מתקצרת בין שפתי אני עוצר מול בית קפה ,מכבה את בדל הסיגריה ונכנס. האווירה במסעדה רגועה כמעט ריקה רק כמה אנשים יושבים אולי גם הם אוהבים את השעות המאוחרות של הלילה ולא רצו ללכת למיטה. אני מתיישב בכורסה ליד חלון גדול המשקף לעיר. ומהרמקולים נשמע שיר ישן שמזכיר ימים מרגשים יותר

מה תירצה להזמין? קצת מופתע לשמוע קול שהוא לא חוט המחשבה מבטי פונה לכיוון שממנו הקול בא היא עמדה נמשים מקשטים את פניה כאילו השמש התאהבה בה והחליטה לנשק אותה אני מבקש כוס קפה בתקווה שזה ימנע ממני לשקוע בכורסה היא מבטיחה שתחזור בעוד שניה, היא מזכירה לי בחורה חייכנית בתמונה שראיתי עיר סוערת מאחוריה עוד לפני שקמטי דאגה הופיעו על פניה.המלצרית חוזרת עם ספל אני אומר תודה היא מחייכת חיוך מתוק,שגורם לי לחייך חזרה.