מאז ולתמיד – עונה 2 – פרק 30 ואחרון
-אלכסנדר (אלכס) טורן-
אני מרגיש את החושך מסביבי.
אני מרגיש איך כל טיפה של חיים מתחילה להתרוקן מהחלל שמקיף אותי.
זכרונות רצים בראש שלי, כל כך הרבה רגעים.
אני נזכר בקיץ, בשמש, בחול הים הבהיר, בחברי הילדות שלי שהיו איתי מאז ולתמיד.
אני נזכר בחורף, בגשם, בקור, בכאב האכזבות שידעתי וכל אותם הדמעות שבכיתי.
אני נזכר במשפחה שלי, אפילו באבי השיכור והחולה.
כל חיי עוברים במהירות כנגד עיניי עד שלבסוף הם נעצרים במלחמה שעברתי.
אותו ההר…
אני לא מתכוון לחפש תירוצים, זה הגיע לי.
הכל…
ועשיתי את זה כדי להפוך למישהו אחר, רציתי שהכל יהיה אחרת.
ואחרי שנפצעתי הייתה לי הרגשה, לא רק של אשמה, אני מרגיש…
אני מרגיש שאיבדתי משהו, משהו שלא אוכל לקבל בחזרה.
שמעתי לוחמי צוות רבים מדברים על זה.
פחד.
דם.
הנעה.
רצון שאינו יודע מנוח לדחוף את עצמך חזק ורחוק יותר, הרבה יותר, ממה שמישהו סבור שניתן.
לדחוף את עצמנו בכוח לפינות הקרות והאפלות האלו.
שם חיים הדברים הכל כך רעים.
שם הדברים הכל כך רעים נלחמים.
ומצאתי את עצמי נלחם בפינות הקרות והאפלות האלו בעוצמת הקול הגבוה ביותר, מלחמה רועשת.
המלחמה הרועשת, הקרה, האפלה ביותר מבין כל המלחמות.
מצאתי את עצמי נלחם מול המוות.
המוות לא נשמע כל כך רע, זה נראה שקט.
אבל אני לא יכול להסכים לעצמי להיכנע.
גברים אמיצים לחמו ומתו ויצרו את המסורת המכובדת ואת מוניטין מעורר האימה שהוטל עלי לקיים.
אני מתתי על ההר ההוא.
כשנלחמנו עבור הדבר שהאמנו בו ואיבדנו כל כך הרבה חיילים, כל כך הרבה אחים.
אין ספק בליבי…
חלק ממני יישאר לנצח על ההר ההוא, מת…
כמו שהאחים שלי מתו.
ורק בזכותם ובזכותו של אחי הגדול ששמר עלי מאז ולתמיד- אני עדיין חי…
ולא אשכח לעולם, שלא משנה כמה כואב לך, כמה חשוך מסביב או כמה רחוק אתה נופל.
אתה אף פעם לא מחוץ לקרב.
ובשנייה בודדה אני מרגיש איך האור מגיע ונעלמת העלטה.
הם רצו למות למען ארצם, אני אחייה למענה.
תגובות (2)
אז הוא לא מת (?)
זה היה ממש מקסים ויפה
מצפה לאפילוג, שבת שלום ^-^
הסיפור הכי מושלם שלךך שקראתי, מחכה לאפילוג בקוצר רוח!
Xoxo