המקובלים והלא מקובלים – פרק 30

לולה הייתה בהלם,ולינדה?כרגיל חשבה שאת כול הבעיות בחיים שלה אפשר לפתור בעזרת כסף ומעמד,אבל היא טועה ובגדול.
לולה:"את לא נורמאלית!נראה לך שאני כמוך?אני בחיים לא יעשה דבר כזה אני לא ייקח כסף ממך בחיים,אני בן אדם הגון!" הסבירה את עצמה לולה.
לינדה:"באמת?ואם את כל כך בן אדם "הגון" כמו שאת אומרת,אז איך את מסבירה את זה שאת מנסה לגנוב לי את החבר לא ביושר?" הכשילה אותה.
לולה:"לינדה,בפעם האלף אני לא מנסה לגנוב לך את פרנקו אוקי?מתי תפנימי את זה?" צעקה מרוב עצבים.
לינדה:"חמודה,עליי את לא תעשי פוזות ותרימי את הקול אז כדאי לך לסתום את הפה שלך לפני שאני ידאג לסתום לך אותו" הפחידה אותה באיומיה.
לולה:"מתי תעזבי אותי כבר בשקט?" שאלה מיואשת ומותשת.
לינדה:"אני יעזוב אותך בשקט שתעני על השאלה הזו אחת ולתמיד..את אוהבת את פרנקו או לא?" שאלה אותה ולולה שידעה שהיא אוהבת אותו שיקרה בפעם הראשונה בחייה.
לולה:"לא.אני לא אוהבת את פרנקו" שיקרה לה.
לינדה:"אני לא יודעת אם להאמין לך…אבל נסתפק לבינתיים בזה שלא תתקרבי אליו יותר ברור?" דרשה ממנו.
לולה:"זאת בקשה?" התפלאה.
לינדה:"לא,זאת פקודה!" אמרה בנחישות והלכה לה משם.
לולה נשארה שם קפואה שלפתע מזכירת ביה"ס תפסה אותה.
המזכירה:"סליחה,את בכיתה י"א?" שאלה אותה.
לולה:"כן,למה?" השיבה לה.
המזכירה:"יש לי איזו מעטפה..את מכירה את התלמיד פרנקו דה למביון?" קראה את גבה של המעטפה.
לולה:"כן,אם תרצי אני יכולה למסור לו אותה" הציעה לה.
המזכירה:"זה מאוד יקל עליי,תודה" חייכה אליה ומסרה לה את המעטפה.
-בכיתה-
היא ישבה שם מצוברחת מהדייט הגרוע שהיה לה,הוא נכנס והבחין בה עצובה וידע מה הסיבה הוא התיישב לידה וניסה לעודד אותה.
מתיאס:"חזרתי" אמר מחויך.
אלגרה:"יופי לך" אמרה בקרירות.
מתיאס:"תקשיבי אלגרה אני…אני מצטער על הכול באמת אני מצטער על הדייט הגרוע שהיה לנו,אבל את צריכה להבין אותי גם,אני כבר לא בן אדם רגיל,אני סלב,ואם את רוצה שנהיה ביחד,את צריכה להבין למה את נכנסת" הסביר את עצמו.
אלגרה:"מתיאס אני יודעת טוב מאוד למה אני נכנסת" הסבירה את עצמה.
מתיאס:נו,יפה.אז למה את כועסת?" שאל אותה.
אלגרה:"אני לא כועסת כי אתה מפורסם,להפך זה כיף,אני פשוט הרגשתי נטושה,ועוד מה גם שאנחנו עוד לא ביחד אז כבר אין לי תקווה" אמרה עצובה.
מתיאס:"אני יכול לספר לך משהו ואת לא תכעסי?" שאל אותה.
אלגרה:"יותר ממה שאני עכשיו?" צחקה."לא אני לא יכעס" הנהנה.
מתיאס:"את זוכרת את היום ההוא?שאת דיברת עם מגי אצלנו בחדר וסילקתם אותי ואת אנחל?" שאל אותה שוב.
אלגרה:"כן איך אפשר לשכוח?" צחקקה כשנזכרה בכול.
מתיאס:"אז בזמן שאת דיברת עם מגי,אני שמעתי בטעות את הכול" אמר בכנות.
אלגרה:"מה הכוונה?" עוד לא הבינה.
מתיאס:"אני שמעתי אותך אומרת למגי שאת אוהבת אותי" הסביר לה ואלגרה הסמיקה קלות ושתקה.
מתיאס:"סליחה,הבכתי אותך?" התנצל.
אלגרה:"לא,אתה יודע מה?עדיף להיות כנים,מתיאס..אני מכירה אותך מאז שהיינו קטנים,ואני תמיד חשבתי שאנחנו רק ידידים אבל אתה יודע איך זה..מהידידים הכי טובים הופכים לאוהבים ואני..אני אוהבת אותך" הייתה גם היא כנה.
מתיאס:"אם אנחנו כנים כבר…אז גם אני מרגיש אלייך את אותם רגשות,אני אוהב אותך אלגרה,באמת את תמיד היית בשבילי יותר מידידה,את הדבר הכי טוב שקרה לי ואם אני מפורסם היום זה רק בזכותך,כי פעם לא היו לי חברים והייתי חנון,היום אני חתיך מלא חברים,את זאת שדחפת אותי להיות כדורגלן מצליח ובזכות הקבוצה..אני מפורסם" חייך אליה.
אלגרה:"ואו,גם את אוהב אותי?" שאלה בהתרגשות.
מתיאס:"אני אוהב אותך יותר מכול דבר אחר,ואני רוצה שנהיה זוג,מה את אומרת?" הציע לה.
אלגרה:"אני אומרת שכן!!" צעקה באושר והשתיים התנשקו נשיקה ראשונה מיוחדת ומלאת רגשות אוהבים.
-בחדר של פרנקו-
היא נכנסה עם המעטפה לחדר,הוא בדיוק יצא מהמקלחת הוא היה רק עם מגבת עליו שכיסתה רק את מותניו…
לולה:"פרנקו ביקשו ממני להעביר לך את המעטפה הזו כי…" נכנסה בהתפרצות ולא שמה לב בהתחלה שהוא חצי ערום.
כולה נלחצה הסמיקה ונהייתה אדומה נכנסה להיסטריה.
לולה:"אוי,סליחה,סליחה,סליחה…תתלבש!תתלבש!תתלבש בבקשה…וואי נו ממש לא מתאים לראות אותך ככה איזה פדיחות נו די תתלבש!" הסתירה את פניה עם ידיה מובכת כולה.
פרנקו עמד משועשע וצחקק.
לולה:"מה אתה צוחק?" לא הבינה.
פרנקו:"תתלבש נו תתלבש כבר אימא'לה" חיקה אותה בהיסטריה והיא התרגזה.
לולה:"איזה חיקוי גרוע…" ייבשה אותו.
לפתע הקול של גוסטבו נשמע במסדרון וצעדיו התקרבו לעבר החדר לולה עוד יותר נלחצה..
לולה:"אוי לא!מה נעשה?" התרוצצה בכול החדר "אסור לי להיות פה אתה מכיר את החוקים אם יתפסו אותנו הלך עליי!" נכנסה להיסטריה שוב.
פרנקו:"אוי ואבוי" המשיך לחקות אותה "אני לולה צ'אבלי ועברתי על החוקים" עשה תנועות מוזרות עם הידיים.
לולה החלה להתגרות בו.
לולה:"אתה יודע…שחושבים על זה…אתה צריך לפחד הרבה יותר ממני.." אמרה בחיוך מתגרה.
פרנקו:"וזה כי..?" לא הבין.
לולה:"כי אני לעומתך לבושה,ואילו אתה ערום!" אמרה בחיוך מתגרה כשלפתע גוסטבו דפק על הדלת.
פרנקו:"או-או" נכנס ללחץ ולא ידע מה לעשות.
-בחוץ-
גוסטבו עמד עם כמה הורים שבאו להתרשם מביה"ס ואולי לרשום את ילדיהם,גוסטבו התנדב לעשות להם סיור ובחר להראות את החדרים של הבנים.
גוסטבו:"תפתחו!" דפק על הדלת.
-בפנים-
לולה:"מה עושים?הוא בא להראות לאנשים את החדר.." לולה לא ידעה מה לעשות.
פרנקו:"בואי יש לי רעיון" פרנקו לקח אותה לעבר הארון ושניהם הסתתרו שם.
-בחוץ-
גוסטבו שם לב ש"אף אחד לא שם" והחליט לפתוח עם מפתח את הדלת,בזמן שהוא וההורים מתרשמים מהחדר פרנקו ולולה צמודים,צמודים בארון.
-בארון-
פרנקו עוד היה חצי ערום,היא שם חם וקשה לנשום שניהם היו צמודים אחד אל השני היה אפשר לשמוע את דפיקות הלב שלהם.
לולה:"אתה מוכן להתרחק קצת ממני?אתה מלחיץ אותי!" נלחצה מאוד.
פרנקו:"אז אני מלחיץ אותך אה?" התקרב אליה משועשע עוד יותר.
לולה:"פרנקו די י'מציק" הרחיקה אותו כשנזכרה בכול השיחה שלה עם לינדה.
פרנקו:"לא בא לי להתרחק.." אמר ילדותי.
לולה:"שקט שנייה,הם מתקרבים יותר לאזור של הארון עכשיו צריך להיות בשקט" ביקשה ממנו לולה.
שניהם שתקו ושמעו רק את נשימותיהם הם התקרבו אחד אל השני יותר ויותר ובלי לשים לב הם התנשקו נשיקה ארוכה מלאת תשוקה.
אחרי כמה זמן הם עצרו את הנשיקה.
לולה:"פרנקו מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלה בתדהמה.
פרנקו:"מנשק אותך" אמר משועשע.
לולה:"די נמאס לי אני יוצאת" רצתה לצאת אך פרנקו צחק.
פרנקו:"אין בעיה תצאי,רק תחשבי מה תגידי לגוסטבו את יודעת מי שיוצא מהארון ככה פתאום נחשב לבן אדם מוזר" ירד עליה.
לולה:"אוף אתה מעצבן אותי…" התעצבנה עוד יותר וככול שהיא התעצבנה ככה הוא נלהט עוד יותר.
-כעבור כמה דקות גוסטבו יצא משם-
לולה באה לצאת אך נזכרה במשהו קטן שהיא חייבת לעשות.
לולה:"טוב אני עפתי מפה.." באה לצאת אך עצרה את עצמה.
לולה:"אה ו..פרנקו?רק עוד דבר אחד…אף אחד לא גונב ממני נשיקה!" קרצה לו ונשיקה אותו שוב נשיקה מסעירה ויצאה משם בעוד פרנקו נשאר נסער.