המקובלים והלא מקובלים – פרק 27

היא הייתה בהלם,היא לא האמינה למראה עיניה,תומס שהיה כול כך מסונוור ממנה,פתאום בוגד בה.העולם התהפך עלייה.
תומס עצר מהר את הנשיקה.
תומס:"מלודי,אני יכול להסביר…" גמגם כולו מרוב לחץ.
מלודי:"מה יש פה להסביר?הכול מובן.." אמרה בשקט והלכה משם.
תומס:"נו אבל מלודי…" אמר תומס בייאוש שלפתע שם לב בחיוכה המנצח מאוזן לאוזן של דיאנה.
דיאנה:"מה?" הבחינה שהוא מסתכל עלייה.
תומס:"את עוד שואלת?את אמורה להיות מרוצה עכשיו נכון?יא שטן!" נזף בה.
דיאנה:"מה אני עשיתי?" לא הבינה.
תומס:"אל תהיי תמימה,הרי עכשיו הכול ברור לי…" חיבר בין הדברים.
דיאנה:"מה ברור?" עוד עדיין לא הבינה.
תומס:"את תכננת את כול זה מראש נכון?את ידעת שמלודי בקניות,וידעת בדיוק מתי היא תבוא,את זייפת את כול הבכי הזה מראש ובלבלת אותי רק כדי להפריד בינינו ואני נפלתי לפח שלך שאת המסכנה!" כעס עלייה מאוד.
דיאנה:"מה?על מה אתה מדבר בכלל?את התסכולים של הפאקים שאתה עושה על תוציא עליי" צעקה עליו.
תומס:"אני איתך עוד לא גמרתי,אני לא מאמין שנישקתי אותך בכלל…את מגעילה אותי,את דוחה דיאנה!!" צעק עלייה בגועל ובזלזול,דיאנה עשתה פרצוף של "לא מזיז לי ממך" וצחקקה לו בפרצוף והוא הלך.
ברגע שתומס יצא היא סגרה אחריו את הדלת ובמקום צחוק מנצח שהיה עד עכשיו היא פרצה בבכי על מה שהוא אמר לה כרגע,היא לא האמינה שלמרות הנשיקה היפה הזאת משהו היה חייב להיהרס,היא חשבה שככה החיים שלה,רגע אחד מושלמים ורגע אחד הרוסים,היא לא האמינה שהוא בכלל חושב עליה דברים כאלה רגע אחד הוא אוהב אותה ורגע אחד שונא אותה,היא לא האמינה שהוא האשים אותה בדבר שכזה הרי היא לא באמת עשתה את זה.
-בחדר השרת של ביה"ס-
מלודי ישבה לה ובכתה שם..תומס בדיוק עבר במסדרון ושמע את הבכי שלה הוא פתח את הדלת נכנס והתיישב לידה,זאת באמת הייתה הפעם הראשונה שהוא שתק.לא היה לו מה לומר להגנתו,הוא יודע שהוא פישל,הוא רצה להרביץ לעצמו באותו רגע,הוא הסתכל עלייה בוכה והוא נשבר.
תומס:"אני מצטער.." לחש לה.
מלודי:"גם אני מצטערת.." אמרה תוך כדי בכי והוא לא הבין אותה.
מלודי:"אני מצטערת על זה שבכלל נכנסתי איתך לקשר,אני כל כך טיפשה הייתי צריכה להבין מראש שאתה תבגוד בי,ועוד מילא תבגוד בי,אבל לא,אתה חייב לבגוד דווקא עם מישהי שאני מכירה ועוד יותר גרוע דווקא עם חברה טובה שלי..לשעבר יותר נכון" צעקה עליו.
תומס:"אני לא בגדתי בך" הכחיש.
מלודי:"לא מה פתאום.." צינית "אז מה זה היה?'נשיקת ידידים?' " אמרה בזלזול.
תומס:"לא זה היה טעות פשוט" הסביר לה.
מלודי:"טעות כמו ההחלטה שלי להיות איתך לא?חבל באמת שאני לא מבינה את ההסברים שלך תומס" אמרה בכעס.
תומס:"אני לא יודע איך להסביר התנצלתי…אני מכיר את ההרגשה שלך עכשיו!" ניסה לומר לה.
מלודי:"אתה לא מכיר את ההרגשה של להיות נבגד..אתה לא מכיר את זה..זה כמו סכין חדה בלב" הסבירה לו את התחושה.
תומס:"תאמיני לי שאני יודע" ניסה להזדהות איתה בתחושות שלה.
מלודי:"בגדו בך פעם?" שאלה אותו ישירות.
תומס:"לא" ענה בכנות.
מלודי:"אז אתה לא מכיר את ההרגשה,אבל לא נורא,היום למדתי שתמיד יש פעם ראשונה" אמרה בציניות ובכעס.
תומס:"נו מלודי,אל תיקחי את זה כול כך קשה כולה נשיקה את יודעת שאני אוהב רק אותך,אני חשבתי שאת קלילה וכיפית,מה לקחת את זה רציני אמרנו שנזרום לא?" ניסה להיות קליל.
מלודי:"תומס,אני יודעת מה אני משדרת לך אוקי?בעצם לכולם,לכולם אני משדרת שאני סתם בחורה טיפשית ושטחית שכול מה שמעניין אותה זה "להתמזמז" או רק כסף ובגדים וזה לא נכון..גם לי יש רגשות,גם אני יכולה להיפגע וסליחה שאני לא לוקחת את זה בקלות כי אני כול כך סמכתי עלייך אתה מבין?היא לא אמון בך..ופתאום הכול נשבר" אמרה בעצב.
היא הרגישה מוזר,רגע אחד היה הייתה בשיא העננים ,בטופ,בשמיים שמחה ומאושרת ורגע אחד,היא הייתה הרוסה,רגע אחד היא סמכה בעיניים עצומות על תומס ורגע אחר היא לא ידעה אם להאמין לו או לא.
תומס:"אני יודע ואני מצטער.אני גם מצטער על הנשיקה וגם על מה שאמרתי כרגע זה לא היה במקום,ואני רק רוצה שתדעי שאסור לך לדבר על עצמך ככה כי את ממש לא משדרת את זה,ואף אחד לא חושב עלייך ככה,את בחורה יפה ומקסימה ולא "זולה" כמו שאת חושבת אוקי?אני לא מרשה לך לדבר על עצמך ככה,עכשיו אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך אוקי,דיאנה היא סתם.. באמת.." הסביר לה וכשלא שם לב דיאנה עברה לה במסדרון ושמעה את השיחה שלהם,היא המשיכה להקשיב.
מלודי:"אז מה בעצם אתה אומר?שזה היה סתם סטוץ?שהנשיקה עם דיאנה כלום?לא עשה לך כלום?ברגש?" חקרה אותו.
תומס:"תזכירי לי על מה אנחנו מדברים.." עשה את עצמו שהוא שוכח מהנשיקה.
מלודי:"נו די תענה לי תהיה רציני" ביקשה.
תומס:"בשיא הרצינות..לא,הנשיקה לא עשתה לי כלום,אני לא מרגיש אליה כלום וגם בחיים אני לא ארגיש אליה כלום,עכשיו בואי אליי,את סולחת לי?" שאל כשחיבק אותה.
מלודי:"כן,רק תשבע לי שזה לא יקרה יותר לעולם" ביקשה.
תומס:"נשבע" הבטיח לה.
הם התחבקו בתוך החדר ומחוץ לחדר דיאנה שמעה את הכול והתאכזבה עוד יותר לשמוע את דבריו הפוגעים של תומס.
"החיים מוזרים,החיים הם גלגל,פעם אחת אתה למעלה,בשיא,ופעם אחת אתה למטה,בשפל,פעם אחת אתה מאושר ופעם עצוב,פעם אוהב,ופעם שונא,פעם נהנה,ופעם סובל,מדהים שאנחנו לא יודעים מה הולך להיות הסיבוב הבא בחיינו..למעלה?או שמא למטה?"
-הוא עבר במסדרון כשלפתע שמע קול רך ומתוק מתבקע מחדר החזרות,הוא הציץ מבעד לדלת,וראה אותה שם,מנגנת בגיטרה ושרה שיר יפהפייה,הוא המשיך להקשיב לה-
"תן לי סיבה,בשביל להיות בין זרועותייך,
ותן לי הסבר,בשביל לשכוח את נשיקותייך,
אני רוצה להביט תמיד בך,
ללטף את פנייך ואת עורך,
ושהאהבה שלי ושלך,
תהיה לאהבה אחת.."
היא סיימה את הבית הראשון בבהלה שראתה אותו מציץ מבעד לדלת.
לולה:"פרנקו?" שאלה בבהלה ובביישנות.
פרנקו:"סליחה שהבהלתי אותך" התנצל.
לולה:"כמה זמן אתה כבר פה?" שאלה במבוכה.
פרנקו:"לא הרבה זמן בשביל להבין שאת שרה מקסים" החמיא לה.
לולה:"תודה.בכול מקרה זה סתם שיר שכתבתי…" התנצלה.
פרנקו:"למה סתם?אני חושב שהוא מקסים,תשירי את הפזמון" ביקש ממנה מוקסם.
לולה:"לא מה פתאום" סירבה.
פרנקו:"בבקשה,בשבילי" עשה לה פרצוף מסכן.
לולה:"טוב אבל רק בתנאי שאתה שר אותו איתי" הציבה לו תנאי.
פרנקו:"טוב" אמר פרנקו והתיישב לידה,הם התיישבו שניהם זה לצד זה ביחד על הבמה והחלו לשיר:
"ובאהבה האבודה הזאת,
אני רוצה להרגיש,
זאת לא שטות מאז שפגשתי אותך,
וליבי זקוק לך היום,
כול שנייה של אהבה,
שתעביר את הכאב.."
זה היה מדהים שהם שרו ביחד זה היה נשמע כמו קסם,כמו שילוב קולות מדהים..פרנקו בחיים לא שר,אבל פתאום הוא הוקסם מעולם השירה,הוא כול כך אהב את זה,את ההרגשה הזאת שאתה על הבמה ועוד לצד לולה.