המקובלים והלא מקובלים – פרק 18

פרק 18:
פרנקו:"לולה?" שאל בפליאה אך גם באושר.
לולה:"מה…מה קרה לי?" גמגמה בעייפות.
פרנקו:"ששש…זה לא חשוב עכשיו…אל תתאמצי לדבר…אני איתך…כולנו איתך…אני הולך לקרוא לרופא" אמר פרנקו והתקדם לעבר הדלת אך לפתע הוא נקטע על ידי לולה.
לולה:"פרנקו?" שאלה.
פרנקו:"מה…?"השיב לה.
לולה:"רציתי להגיד לך,שהיה לי מאוד כיף להתעורר ומכול האנשים לראות דווקא אותך…את העיניים שלך" אמרה מוקסמת ופרנקו חייך.
פרנקו:"טוב,אני ילך לקרוא לרופא,תנסי שלא להתאמץ יותר מדי טוב?" הסביר לה פרנקו ולולה הנהנה.
-בחדר השיקום של לולה-
-הרופא סיים לערוך ללולה בדיקות-
הרופא:"טוב…ובכן.." החל לומר.
פרנקו:"הכול בסדר?" שאל מסוקרן.
הרופא:"כן,היא יצאה מכלל סכנה,והיא בריאה לגמרי" אמר בחיוך וירדה לפרנקו אבן מהלב.
פרנקו:"אז מתי היא תשתחרר?" שאל אותו.
הרופא:"היא בריאה אבל עוד חלשה,כלומר הגוף שלה,אז אני מעריך שמחר על הבוקר נשחרר אותה" אמר הרופא בחיוך.
פרנקו:"טוב,תודה רבה על הכול ד"ר" אמר פרנקו בחיוך ותפח לו על הגב.
-במסדרון ביה"ס-
היא התהלכה לה במסדרון כשלפתע הטלפון שלה צלצל
מלווינה:"הלו?" שאלה.
פרנקו:"מלווינה" אמר באושר.
מלווינה:"פרנקו?קרה משהו?" שאלה בלחץ
פרנקו:"תירגעי מלווינה הכול בשליטה,יותר מזה,לולה התעוררה" אמר פרנקו בחיוך ופניה של מלווינה זהרו.
מלווינה:"אני לא מאמינה!!" אמרה באושר "ואיך היא?" שאלה
פרנקו:"היא בסדר גמור,הרופא ערך לה בדיקות ואמר שהיא יצאה מכלל סכנה ומחר ישחררו אותה" הסביר לה פרנקו.
מלווינה:"ידעתי שהשהות שלך שם תעשה טוב לאחיינית שלי" אמרה מלווינה בלי לחשוב יותר מדי כשלא שמה לב שנפלטו לה המילים בטעות מן הפה.
פרנקו:"מה??" היה בהלם.
מלווינה:"אהה…פרנק..ו…א…נ…י….לא .. שומעת אותך…" זייפה מלווינה עיוותים בשיחה וניתקה מיד.
-בכיתה-
גוסטבו:"אז בעצם…הדוכס השלישי היה עשיר…" היה באמצע שיעור היסטוריה שלפתע מלווינה נכנסה לכיתה עם ההודעה.
לינדה:"קרה משהו המנהלת?"שאלה בהתנשאות.
מלווינה:"כן,בשורות טובות,לולה התעוררה והיא יצאה מכלל סכנה,יותר מזה,מחר משחררים אותה!!!" אמרה מלווינה באושר וכולם חייכו ופניהם זרחו.
מגי:"אני כל כך מאושרת לשמוע את זה" אמרה בחיוך.
אלגרה:"אנחנו יכולות ללכת לבקר אותה?" קיוותה שכן.
מלווינה:"אין טעם,מחר בבוקר היא תבוא לפה,בואו ניתן לה לנוח ולהתאושש קצת…" אמרה מלווינה והשתיים הנהנו.
מלווינה:"לפני שאני הולכת,אני רק רוצה להודות לכם על כל העזרה שנתתם לה,על זה שהייתם איתה,ועל זה שהייתם חברים כל כך טובים" אמרה מלווינה בחיוך.
תומס:"אין על מה המנהלת,באמת,למה שלא נעזור?" אמר בחיוך.
מלווינה:"מחר מגרש הגולף יהיה רק שלכם בתור פרס" אמרה מלווינה בחיוך.
כולם:"יש!!!!!!" צעקו באושר
גוסטבו:"אתם משוחררים" אמר בחיוך,כול התלמידים יצאו פרט למלווינה וגוסטבו,הוא התיישב על השולחן שלו.
גוסטבו:"את בטח שמחה נכון?" שאל אותה.
מלווינה:"מאוד…" אמרה בחיוך.
גוסטבו:"מהי?" שאל.
מלווינה:"מה מהי?" לא הבינה את השאלה.
גוסטבו:"מהי בשבילך?" שאל אותה.
מלווינה:"מה זאת אומרת…היא התלמידה שלי" שיקרה.
גוסטבו:"מלווינה…אולי את התלמידים כן הצלחת לרמות…אבל אותי?בן אדם מבוגר וחכם?אני ראיתי הכול בבית החולים…זאת לא אהבה בין תלמידה למנהלת…זאת אהבה בין משפחה למשפחה" אמר גוסטבו כשנזכר באהבת מלווינה ללולה.
מלווינה:"עלית עליי,זה סוד לבינתיים אבל לולה היא האחיינית שלי…אתה מבין?אחותי והבעל שלה חיו בכפר והולידו אותה ושניהם מתו…אז היא באה אליי והחליטה שהיא רוצה להיות בביה"ס הזה" אמרה מלווינה כשנזכרה בכול התהליך הזה.
גוסטבו:"אני מבין…אבל מתי את מתכננת לגלות?" שאל אותה.
מלווינה:"בקרוב מאוד…ועד אז אני סומכת עלייך שלא תגלה דבר" קרצה לו.
גוסטבו:"אני דומם כמו קבר" אמר גוסטבו ושניהם צחקקו.
-בחדר של לינדה מלודי ודיאנה-
לינדה:"שיחת בנות!!!!" הכריזה ושלושתן שכבו על הרצפה ויצרו משולש קטן עם הראשים שלהן.
מלודי:"איך הולך לך עם פרנקו?" שאלה את לינדה.
לינדה:"את האמת אני לא יודעת…אתמול דיברנו…הראש שלו לא פה…" אמרה לינדה בעוד נזכרה בשיחה של אתמול.
-פלשבק לאחור,בחדר המנוחה בביה"ס בו יש מלא כורסאות וטלוויזיה-
לינדה:"מיאמור!!" אמרה בחיוך כשראתה אותו צופה במשחק כדורגל והיא התיישבה עליו.
פרנקו:"היי.." היה עסוק במשחק.
לינדה:"היי!מה קורה לך?" ליטפה את שערו כשראתה שהוא שקוע במשהו.
פרנקו:"לא כלום,עזבי אמור" אמר פרנקו כשניסה להעלים את זה.
לינדה:"אהובי,אני מכירה אותך יותר טוב משאתה מכיר את עצמך ואני יודעת שעובר עלייך משהו,אז תספר לי,בשביל זה אני פה…" אמרה לינדה כשפרנקו חייך.
פרנקו:"אנחנו לא פה בשביל לדבר…" אמר פרנקו שהעביר נושא והחל לנשק אותה בצוואר ולאחר מכן בפה.
לינדה:"תספר לי…" הזיזה אותו ממנה.
פרנקו:"את עקשנית אמור…לא עובר עליי כלום אני פשוט מאוד דואג ללולה" הסביר לה.
לינדה:"גם לי היית דואג ככה?" שאלה אותו כשהבחינה בכך.
פרנקו:"ברור ואפילו יותר מזה.." אמר פרנקו בחיוך ולינדה גם חייכה.
לינדה:"פרנקו אתה יותר מדי לוקח אחריות על הכתפיים שלך..תרפה קצת…היא תהיה בסדר" ניסתה לעודד אותו ועשתה לו מסאז' קצת בגב.
פרנקו:"את מבינה?" הסביר לה. "אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייה" אמר פרנקו כשלפתע הבחין שהוא אמר את המשפט הזה בצורה לא נבונה וניסה לתקן את עצמו " כלומר…אני לא יכול להפסיק לחשוב על מה שקרה לה…כן בדיוק…זה!" מצא משהו.
לינדה הפסיקה את העיסוי וקמה מולו.
לינדה:"פרנקו,בוא נשים את הקלפים על השולחן…" אמרה בכעס.
פרנקו:"מה קלפים על השולחן?מה את רוצה לברר?כבר הסברתי לך למה בדיוק התכוונתי שאמרתי את זה" ניסה להסביר את עצמו עוד יותר טוב.
לינדה:"אני רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד:
מה אתה מרגיש ללולה?!?!" צעקה את זה בעצבים.