המקובלים והלא מקובלים – פרק 17
מלווינה:"לולה!!!!לאן אתם לוקחים אותה????מה אתם עושים לה???" שאלה מלווינה בצרחות ובצעקות תוך כדי בכי כשליוותה אותם לאורך המסדרון כשלולה על אלונקה.
ד"ר:"תירגעי,תנשמי עמוק,אנחנו לוקחים אותה לטיפול נמרץ ושם נעשה לה מכונת החייאה…" אמר הרופא כששאר עוזריו כבר רצו עם האלונקה ונכנסו למתחם הטיפול נמרץ.
מלווינה:"ד"ר…" תפסה את זרועו בבכי,"מה יהיה עם לא תצליחו להנשים אותה?" אמרה מלווינה והרופא שתק.
ד"ר:"תחשבי חיובי" אמר ברוגע ונכנס אל טיפול הנמרץ בעוד מלווינה בוכה על כתפו של גוסטבו ומתפללת לאלוהים.
-בחדר הניתוח-
ד"ר:"תוציאו מייד את מכונת ההחייאה ותכינו אותה על 500 ג'ל" אמר הד"ר לעוזריו.
הם ניסו להחיות אותה כמה פעמים…
עוזר:"ד"ר,אני חושב שאין טעם!" אמר העוזר בצער.
ד"ר:"ממש לא!,לא במשמרת שלי לפחות,יש לה חיים ומשפחה בחוץ,אנחנו נציל אותה,קדימה תנסו להחייאות אותה עוד פעם" אמר הרופא במרץ…
-לבינתיים בראשה של לולה-
היא לבשה בגדים לבנים,היה לי יופי טבעי היא הגיעה פתאום למסדרון שכולו לבן…היא הלכה בו,והלכה,והלכה,והלכה,עד שהיא הגיעה לעננים קלים ומרחפים,היא הרגישה טוב וריחפה על העננים ואז שמה לב שיש פרפרים מסביבה ועוד המון אנשים שמרחפים על עננים ומחייכים אליה כשהם לבושים בבגדים לבנים בדיוק כמוה,זה היה ניראה כמו עיר או ארץ בפני עצמה…
לולה ירדה מן הענן על הקרקע הלבנה וניגשה לאישה זקנה אחת..
לולה:"סליחה,?איפה אני?" שאלה אותה בסקרנות.
האישה:"איפה את חושבת שאת?" שאלה אותה בחזרה.
לולה:"אולי בגן עדן?" ניחשה.
האישה סירבה בהנהון בראשה.
לולה:"אז איפה אנחנו?" לא הבינה.
האישה:"יותר נכון,איפה את,אני בגן עדן,אבל את…את במעבר בין חיים למוות" אמרה לה בחיוך.
לולה:"לא הבנתי..מה זה בכלל?" שאלה אותה כלא מבינה.
האישה:"דווקא ממך לולה ציפיתי ליותר,את פיקחית בדיוק כמו אימא שלך.." אמרה לה האישה בחיוך.
לולה:"איך את יודעת את שם שלי?את מכירה את אימא שלי?" שאלה הכול בבת אחת.
האישה:"סבלנות ילדה,לאט,לאט,נתחיל מהשאלה הראשונה,מעבר בין חיים למוות זה כמו שני מדינות מקבילות מצד אחד יש לך את גן עדן איפה שאת נמצאת עכשיו,ואם תסתכלי לצד השני תוכלי לראות את הגיהינום,למטה,בחיים האמיתיים יחליטו עכשיו אם תחיי או תמותי,אם תחיי תחזרי למטה,ואם תמותי,יעשו לך משפט קטנטן שבו יחליטו לאן תלכי..לגן עדן….או לגיהינום…
אני יודעת שקוראים לך לולה כי לאנשי גן עדן אלוהים מעניק חוכמת חיים מיוחדת,ואני יודעת שאת דומה לאימא שלך,כי אני מכירה אותה וכי היא נמצאת פה" הסבירה לה הכול.
לולה:"אני רוצה לפגוש אותה" אמרה בנחישות.
האישה:"אין בעיה" השיבה לה.
לולה:"איפה היא?" שאלה.
האישה:"תסתכלי סביבך ילדתי" אמרה בלחש ובעוד לולה הפנתה לשנייה את הגב כדי לסרוק את הסביבה בעיניה האישה נעלמה.
לולה:"אני לא מוצאת אותה" אמרה בעוד שהיא הסתובבה בחזרה וראתה שהאישה נעלמה.
-היא הסתובבה כמה דקות שם ולא מצאה את אימא כשלפתע ראתה מישהי יפה שיושבת לה בצד עם שיער חלק וגולש בדיוק כמו שיש ללולה,היא התקרבה אליה ולפתע זיהתה אותה-
לולה:"אימא?" שאלה.
אז'לן:"ילדה שלי?" שאלה אותה.
לולה:"אימא!!" חייכה באושר והשתיים התחבקו חיבוק אוהב.
אז'לן:"כל כך התגעגעתי אלייך.." אמרה אז'לן ושתיהן התיישבו אחת ליד השנייה.
לולה:"גם אני אלייך,את בגן עדן אני לא מאמינה!!" אמרה לולה בהתלהבות.
אז'לן:"כן,אבל מה את עושה פה כל כך מוקדם?עוד לא הגיע הזמן שלך לפרוש כנפיים" אמרה אז'לן בעצב.
לולה:"אני עוד לא ממש פה,פגשתי אישה אחת מאוד חכמה והיא אמרה שאני במעבר בין חיים למוות" אמרה לולה בצער.
אז'לן:"ילדה שלי..איך הגעת למצב כזה?מה קרה לך?" שאלה אותה.
לולה:"כנראה שטבעתי…אבל זה לא חשוב עכשיו..אני רוצה שתהיי שוב איתי כמו שהייתי ילדה קטנה אני זקוקה לך מאוד אימא,את הכי חשובה לי ואני מתגעגעת אלייך" אמרה לולה וחיבקה אותה חיבוק אוהב.
אז'לן:"גם אני אלייך,אין לך מושג כמה,אבל החיים ממשיכים וממש טוב לי פה,העניקו לי חוכמת חיים,ומה שאני יודעת ויכולה לספר לך שאת תחיי,אני מבטיחה לך,תעשי אותי גאה,את חייבת ללכת…" אמרה אז'לן ונשקה לה על המצח.
לולה:"כל כך מהר?" אמרה בעצב.
אז'לן:"אין ברירה!אין זמן!" אמרה בחיוך ונפרדה ממנה.
לולה:"אין לך מושג כמה הפגישה הזאת חיזקה אותי ונתנה לי כוחות להמשיך הלאה,אני אוהבת אותך כל כך" אמרה לולה והשתיים נפרדו באהבה ולאט לאט לולה נעלמה משם.
-בחדר הניתוח-
ד"ר:"אין טעם…ניסינו יותר מדי.." אמר בצער כשהביט במכונה וראה קו ארוך.
ד"ר:"שעת פטירה…" החל לומר אך דבריו נקטעו כשלפתע רעש המכונה הפריע וכולם שמו לב שבמקום קו אחד ארוך שמסמן מוות הכול יציב והכול רגיל יש לה דופק..
ד"ר:"זה נס!!!!!!היא חיה!!!" אמר באושר.
עוזר:"להעביר אותה לחדר שיקום רגיל?" שאל.
ד"ר:"בוודאי,אני רוצה שתהיה עליה השגחה מלאה עד שהיא תחזור למוטב,וגם אני רוצה שנעשה לה כמה בדיקות.
-בחוץ-
גוסטבו:"נו ד"ר?" שאל אותו ללא סבלנות.
ד"ר:"בשורות טובות..לולה ניצלה!היא חיה!והפעם לא יהיו עוד הפרעות" אמר הד"ר בחיוך ומלווינה וגוסטבו התמלאו אושר וחיבקו אחד את השני.
מלווינה:"תודה ד"ר על הכול,אין לי מושג איך להודות לך,באמת,תודה רבה" אמרה מלווינה בחיוך ולחצה את ידו.
ד"ר:"אין על מה,אני רק עושה את העבודה שלי.." אמר בחיוך.
גוסטבו:"ומה עכשיו?" שאל אותו.
ד"ר:"עכשיו נותר רק לחכות שהיא תתעורר ואז נערוך לה כמה בדיקות כדי לראות שהכול תקין והיא תשתחרר בעזרת השם" אמר הד"ר בחיוך.
גוסטבו:"אוקי תודה רבה לך ד"ר" אמר גוסטבו והד"ר הלך משם.
-למחרת,לולה הייתה עוד רדומה מלווינה וגוסטבו חזרו לבית הספר,כולם היו בבית הספר מלבד פרנקו שתורו היה להיות עם לולה-
-הוא נכנס לחדרה והביט בה,הוא התיישב לידה-
פרנקו:"היי,בוקר טוב לך יפה,תתעוררי" דיבר אליה.
פרנקו:"את יודעת?אני ותומס מצאנו אותך,אני חושב על זה לפעמים ואני לא יודע מה היה קורה לי אם לא הייתי מזהה אותך,את מבינה?את לא סתם אחת..את ידידה מאוד טובה שלי ואם לא הייתי מבחין בגופה שלך צפה בים..אולי היית מתה היום…את מאוד אבל מאוד חשובה לי לולה…" אמר פרנקו בצער רק מלחשוב על זה והרכין את ראשו לכיוון הרצפה.
בעוד ראשו של פרנקו למטה,לולה פקחה את עיניה בעדינות.
לולה:"פרנקו?" שאלה בלחש ובתשישות,לפתע פרנקו הרים את ראשו למעלה והופתע לגלות שהיא התעוררה.
תגובות (0)