המקובלים והלא מקובלים – פרק 14

-הבוקר עלה,זה היה יום שבת,כלומר סוף שבוע,במקום לקום מוקדם מן הרגיל ולהתארגן לבית הספר,הם חופשיים לישון,ללכת מביה"ס הביתה או לבלות עם חברים,כל מה שיעלה בדעתם-
לינדה:"בוקר טוב" אמרה קורנת וחייכה לעבר דיאנה שהייתה מצוברחת.
דיאנה:"אולי הוא טוב בשבילך" אמרה בקרירות וחזרה להתיישב על המיטה באנחה כאשר לינדה מצטרפת אליה.
לינדה:"מה עובר עלייך אמיגה?" שאלה אותה.
דיאנה:"מה לא עובר עליי יותר נכון?במילה אחת:אהבה,בשתי מילים:אהבה נכזבת…" אמרה דיאנה בעצב.
לינדה:"אני מבינה…זה תומס נכון?" שאלה אותה בעוד דיאנה הנהנה.
לינדה:"אני רוצה להבין,משנה שעברה את לא התייחסת אליו ושנאת אותו עד מוות,והיום את מאוהבת בו עד מעל הראש,איך זה בדיוק?" שאלה בסיבוך לינדה.
דיאנה:"אני פשוט הדחקתי את הרגש,ניסיתי להתעלם ממנו,ולאט לאט הפכתי את הרגש לשנאה,אבל פתאום הכול חוזר אליי,הרגש צף..והרגש צף עוד יותר כשהמלודי הזאת הגיעה" אמרה דיאנה בכעס.
לינדה:"אני יכולה להבין אותך,נכון שזה מאוד כואב שאתה נותן אהבה ולא מחזירים לך אותה גם מהצד השני,אבל אולי מכל זה אלוהים רוצה שתלמדי,אולי מנסים להעביר לך שאתם לא מתאימים ביחד ואתם לא צריכים להיות ביחד,אחרת הייתם זוג כבר ממזמן,חוץ מזה אני מכירה את תומס ובלי לפגוע,רואים שהוא מאוהב בה" הסבירה לה לינדה.
דיאנה:"זה לא פוגע בי,כי הייתה לנו שיחה כבר פעם אחת והוא אמר לי בפרצוף שהוא אוהב אותה ושהוא מרגיש אליה משהו שהוא אף פעם לא הרגיש אליי,את מבינה?הוא אמר לי שזה איזה רגש עוצמתי וחזק" אמרה דיאנה בעוד עצב.
לינדה:"רואה?זה רק מחזק יותר ויותר את מה שאני מנסה להגיד לך,שהכול זה מלמעלה ואולי את לא צריכה להיות איתו,איפה דיאנה החזקה שאני מכירה?דיאנה שנלחמת ולא מוותרת?דיאנה היפה שמושכת אליה את הכול הבנים?איפה היא?היא נעלמה?" אמרה לה וזאת צחקקה קלות.
דיאנה:"לא,היא לא נעלמה,ואת צודקת צריך לפתוח בתקופה חדשה בחיים,ובקלות אני ימצא אהבה חדשה,אף אחד יותר לא יפגע בי או ישבור אותי,ומה שלא יהיה אני יעמוד בזה..ואת יודעת מה?אני אפילו לא כועסת שמלודי איתנו בקבוצה,אני ינסה כמה שיותר להיות ידידה שלה אבל אני לא מבטיחה לך כלום" אמרה לה באזהרה וזאת התנפלה עליה בחיבוקים.
לינדה:"אין לך מה לדאוג יהיה בסדר" תמכה בה.
דיאנה:"מה את עושה בסוף השבוע הזה?" שאלה אותה.
לינדה:"אהה,שכחתי להגיד לך,כל החברה היום הולכים לים,את רוצה לבוא איתנו גם?" שאלה אותה בחיוך.
דיאנה:"ברור!!!" אמרה באושר והשתיים הלכו להתארגן.
-בחדר של לולה מגי ואלגרה-
מגי:"קדימה נו בואי יהיה כיף" אמרה מגי בעודה לבושה בבגד הים ומעליו בגדים קצרים.
לולה:"לא נראה לי" ניסתה להתחמק.
מגי:"אבל למה את לא רוצה לבוא היום לים לולה?" שאלה אותה כלא מבינה.
לולה:"פשוט אני מאוד עייפה מאתמול" ניסתה להעמיד פנים.
מגי:" שחקנית את כבר לא תהיי,אני יודעת טוב מאוד שאת לא עייפה כי אתמול הלכת מהמסיבה מוקדם מאוד…אגב,למה הלכת מוקדם מאוד?" שאלה אותה בסקרנות.
לולה:"בגלל….מישהו.." אמרה לולה בהסמקה ומגי ישר קראה אותה כמו את כף ידה.
מגי:"בגלל פרנקו נכון?" אמרה בשקט ובעצב.
לולה:"איך ידעת?" שאלה אותה בפליאה.
מגי:"רואים עלייך,מהרגע הראשון שהגעת ראיתי איך את מסתכלת עליו,ואני חייבת להגיד לך שזה נראה כל כך יפה מהצד כאילו נועדתם אחד לשני,אבל מצד שני,זה בלתי אפשרי כי הוא תפוס חזק אמיגה" אמרה מגי בעצב ובכאב בשביל לולה.
לולה:"אני יודעת…בדיוק בגלל זה פרשתי מהמסיבה מוקדם…את זוכרת מה קרה עם התחפושות?אז אחרי הנשיקה לינדה פגעה בי כל כך במילים שלה…והלכתי משם בוכה" אמרה לולה בעצב רק מהמחשבה על זה.
מגי:"הנחש הזה…אני שונאת אותה!!!" אמרה בעצבים.
לולה:"תגידי,זה עד כדי כך בולט עליי?" שאלה אותה.
מגי:"מה שאת אוהבת את פרנקו?לא,אל תדאגי רק לי יש אבחנה כזאת כולם פה חבורה של סתומים הם לא יבחינו בכך.." אמרה מגי והשתיים צחקקו.
מגי:"אם את לא באה לים רק בגלל פרנקו תרשי לי להגיד לך שאת לוזרית כמו שלינדה אומרת" אמרה מגי וחיקתה אותה בעוד לולה צחקה.
לולה:"אני מאוד רוצה לבוא,פרנקו זה רק אחת מהסיבות שאני לא באה.." אמרה לולה.
מגי:"יש עוד סיבה?מהי?" שאלה אותה מסוקרנת,בעוד מגי שואלת אותה דיאנה לינדה ומלודי שבאו לצאת מכיוון ביה"ס אל הים עברו שם ושמעו את השיחה.
לולה:"אני…אני…לא יודעת לשחות" אמרה לולה במבוכה בעוד הבנות התפקעו מצחוק והמשיכו להאזין.
מגי:"אל תדאגי,תהיה רק איתנו בתחילת הים,הוא לא סוער כל כך,ורוב הזמן נהיה על החוף,אוקי?אין לך מה לדאוג,אני איתך" אמרה לה מגי בחיוך ועזרה לה לבחור בגד ים.
-מעבר לדלת-
לינדה:"אם כך,הלוויתן לא יודעת לשחות?" אמרה לינדה בחיוך ערמומי ונחשי.
דיאנה:"אני מכירה את החיוך הזה,על מה את חושבת?" שאלה אותה בסקרנות.
לינדה:"אתן עוד תראו בואו כבר.." אמרה לינדה נרגשת והם יצאו מביה"ס לעבר הים.
-כעבור חצי שעה,כולם היו בים:לינדה,דיאנה,מלודי,לולה,מגי,אלגרה,אנחל,מתיאס,פרנקו ותומס-
-חלק השתזפו בשמש,חלק היו בים…למשל,לינדה ופרנקו,אנחל ישב על החול מביט בה בהערצה ומגי התיישבה לידו-
מגי:"אתה אוהב אותה,אהה?" שאלה אותו בעצב.
אנחל:"לא,לא,מה פתאום?אני סתם..אוהב להביט בים" שיקר לה.
מגי:"אנחל,אולי אחרים מאמינים לזה אבל אני לא,תגיד לי את האמת,אתה אוהב אותה?" שאלה אותו.
אנחל:"טוב,כן,אני אוהב אותה יותר מפרנקו ניראה לי…היא אהבת חיי,היא הכול בשבילי" אמר אנחל מאוהב.
מגי:"ואו,נשמע שאתה מאוהב" אמרה מגי בעצב בגלל שאנחל מצא חן בעיניה.
אנחל:"מאוד!!" אמר בחיוך קטן ואז הבחין במגי שהייתה קצת עצובה.
מגי:"אתה יודע,מניסיון שלי,קשה מאוד שאתה אוהב מישהו והוא לא מחזיר לך אהבה…" אמרה מגי כשראה שפוף למטה,אנחל ראה אותה כל כך עצובה,הראש שלה היה שקוע בחול שעל הרצפה,שערה גלש על גבה השזוף,הוא הרים את ראשה ,והסתכל עלייה ברוך.
אנחל:"גם לך זה קורה?עם מי?" שאל אותה.
מגי:"איתך.." אמרה מגי בבהלה זה נפלט לה מן הפה,והיא הלכה משם בעוד אנחל נשאר המום.
-במים-
לינדה:"די!!פרנקו אתה משפריץ עליי מים בעיניים…" אמרה לינדה שנהנתה ממשחקי המים שכוללים הטבעות שלה ושל פרנקו.
פרנקו:"מה קרה אמור?אני רק משתעשע קצת" אמר בצחקוק.
לינדה:"אל תגזים אבל.." אמרה בצחקוק גם היא.
פרנקו:"בואי אחריי.." אמר פרנקו ושניהם צללו לתוך המים,הם הביטו במים אחד בשני והתנשקו נשיקה ארוכה ומלאת אהבה…כשהרגישו שנגמר להם האוויר עלו למעלה בחזרה..
לינדה:"מיאמור,נהיה לי קר כבר,בוא נלך.." אמרה לו כניסתה ללכת והחליקה על חלוקי המים פרנקו הרים אותה מן הרגליים בהפתעה ולקח אותה על ידיו לעבר החוף.
-בחוף,לינדה הבחינה בלולה שניסתה להתקרב למים-
לינדה:"פרנקו…אולי תלך לקנות לנו גלידה?" שאלה אותו.
פרנקו:"טוב אמור,אני כבר בא" אמר פרנקו בחיוך ולאט לאט הוא התרחק..
לינדה ניגשה ללולה,לולה ששמה לב אליה קצת נרתעה לאחור.
לינדה:"אין לך מה לפחד לולה..אני באתי רק לדבר וגם להשלים.." אמרה לינדה ברוך..
לולה:"באמת?" אמרה בתמימות.
לינדה:"כן,לפי דעתי התחלנו ברגל שמאל,אני את חמודה מאוד ואני לא רוצה לריב איתך,אני רוצה להתנצל על כל הפעמים שהעלבתי אותך ובעיקר על אתמול..את מבינה?אני קצת הגזמתי,אבל ככה שנוגעים במישהו שיקר ללב שלך,אני מציעה שנפתח דף חדש..סבבה?" שאלה אותה ברוך ובנעימות.
לולה:"כן,אין בעיה,אני סולחת לך ותודה על הכול.." אמרה לולה בחיוך.
לינדה:"מה דעתך שניכנס קצת למים?" שאלה אותה.
לולה:"אמ…אמ.." לולה התביישה לספר ללינדה שהיא ליודעת לשחות כי היא חשבה שהיא תלעג לה ותספר את זה לכולם,היא לא רצתה לקלקל לכן היא הנהנה בחיוב והשתיים נכנסו למים.
כעבור כמה דקות של שחייה לולה ולינדה כבר לא עמדו במים והם היו צריכות לפעול בעזרת הידיים והרגליים כלומר,לשחות,לולה שהתנסתה בזה פעם ראשונה קצת התקשתה היא הרגישה שהיא שוקעת כל הזמן ובולעת מים.
לינדה:"הכול בסדר?" שאלה אותה בחיוך "תמים".
לולה:"כן,כן,אני מסתדרת" שיקרה לולה.
לינדה שראתה שלולה מספיק רחוקה ועסוקה בעצמה לאט,לאט,התרחקה לכיוון החוף בחזרה והשאירה את לולה לבד במעמקי הים,כשהגאות וגלים ענקיים לאט,לאט,באים ושוטפים אותה,היא חייכה חיוך ערמומי וניגשה חזרה כאילו לא קרה כלום.
-בינתיים אצל לולה-
הים היה רועש,סוער,היא כל הזמן בלעה מים,היא נפלה והיה לה קר,הרגליים שלה רעדו,לא היה לה אוויר,לאט לאט היא התרחקה יותר ויותר..הנשימה שלה נעשתה כבדה יותר ויותר…היא ניסתה לקרוא לעזרה..
לולה:"הצילו!!!!!!מישהו!!!תעזרו לי!!!!אני טובעת!!!" צעקה.
ככל שהיא התרחקה יותר,,שמעו אותה פחות ואף אחד לא היה יכול לעזור לה,אפילו בחוף לא ראו אותה ולא שמעו אותה,אף אחד מהחברה לא הרגיש בחסרונה.
לאט,לאט,לולה כבר נהייתה חסרת הכרה,היא צפה עם הפנים כלפי קרקעית הים,ללא נשימה,ללא אוויר…הרגליים והידיים שלה היו פרושות…שום דבר כבר לא היה יכול להציל אותה,רק נס יעזור פה