המקובלים והלא מקובלים – פרק 13

לאט לאט הם הרפו את הנשיקה בעוד לולה נמסה היא שכחה שפרנקו מבולבל,ושזה לא בסדר לנצל אותו ככה.
פרנקו:"וואו…" אמר בחיוך.
לולה:"אמ..פרנקו אני צריכה להגיד לך משהו" אמרה לולה בעודו פרנקו חושב שהוא מדבר עם לינדה.
-במסיבה,ליד רחבת הריקודים-
מלודי:"אמיגה,משהו נורא ודחוף.." אמרה מלודי במתיחות.
לינדה:"מה קרה?" שאלה אותה.
מלודי:"את לא מבינה מה ראיתי עכשיו…יש עוד מישהי מחופשת כמוך" אמרה מלודי בחרדה.
לינדה:"מה?מי זאת?" שאלה בזעם.
מלודי:"זאת לולה" אמרה בגועל.
לינדה:"הכפרייה המטונפת…איך היא מעיזה?"שאלה בתוקף.
מלודי:"זה עוד לא הכול…" אמרה בלחישה…"חכי שתשמעי את החלק היותר גרוע" אמרה מלודי בעצב.
לינדה:"יש יותר עצוב מזה?מה קרה?" אמרה לינדה בלחץ
מלודי:"מסתבר..שפרנקו חשב שזאת את והוא ניגש אל לולה ונישק אותה!!" אמרה מלודי בחשש לתגובתה של לינדה.
לינדה:"לא!!!!!אני פשוט לא מאמינה… " אמרה לינדה בהתמוטטות עצבים וניגשה מיד לפרנקו ולולה.
-אצל פרנקו ולולה-
פרנקו:"מה את רוצה להגיד?" שאל אותה שוב אך לפני שלולה הספיקה להשחיל מילה נשמעה צעקה לעברם.
לינדה:"כפרייה מטונפת!!!!!תעזבי את החבר שלי!!!!" אמרה לינדה ופרנקו היה בשוק.
פרנקו:"אמור…?"שאל אותה.
לינדה:"כן..זאת אני" אמרה בחיוך ציני.
פרנקו:"אם זאת את…אז מי זאת היא?" אמר פרנקו והצביע על לולה.
לולה:"אני…" אמרה בחשש והורידה את המסכה.
פרנקו:"אני כל כך מצטער אני לא ידעתי…" אמר פרנקו בהלם טוטאלי.
לולה:"גם אני מצטערת..אני ניסתי לעצור אותך…" אמרה לולה ששמה לב שלינדה עומדת עם ידיים על המותניים כמו "דוגמנית" ומחכה רק להתפרץ עלייה.
פרנקו:"לינדה אני…" ניסה לומר לה משהו אך לינדה עצרה אותו.
לינדה:"פרנקו…אתה יכול בבקשה להשאיר אותנו לבד?" שאלה אותו.
פרנקו:"אני לא בטוח שזה רעיון טוב כל כך…" אמר בחשש
לינדה:"הכול יהיה בסדר,גש!" אמרה לינדה ברוך ופרנקו הלך משם עוד עדיין לא מעכל את מה שקרה.
לולה:"אני…" גמגמה לגמרי.
לינדה:"את יודעת משהו כפרייה?" שאלה אותה.
לינדה:"אני אף פעם לא אהבתי אותך וגם לא יאהב,מהרגע הראשון שנכנסת לכיתה הבנתי שממך לא יכול לצאת דבר טוב אחד..קודם התחרות בינינו…אחר כך פרנקו…משהו הרגיש לי מסריח בך" אמרה לינדה כאילו התחילה נאום.
לולה:"תראי,דבר ראשון יש לי זכות כמו כולם להשתתף גם בתחרות…ודבר שני..בנוגע לפרנקו..אני לא התכוונתי לנשק אותו..הוא היה כל כך להוט ו…להגיד את האמת? הוא מנשק מדהים.." אמרה לולה בחיוך מתגרה אל עבר לינדה.
לינדה שהרגישה שאין לה כוח למריבות הבינה בדיוק איפה נקודת החולשה של לולה..במילים…היא החליטה להביס אותה לאט לאט רק בעזרת מילים…
לינדה:"בדיוק!את כל כך צודקת..פרנקו היה כל כך להוט…כל כך תשוקתי..את יודעת למה?כי הוא חשב שהוא מנשק אותי..לינדה היפה שלו..ולא אותך כפרייה מטונפת…את יודעת למה זה היה כל כך מדהים ועוצמתי?כי כמו הנשיקה הזאת ככה האהבה שלנו גדולה ועצומה ואלייך הוא אפילו לא התייחס…את ראית את הפרצוף שלו ברגע שהוא גילה שזאת את?גועל!!!רק בגלל שהתחפשנו אותו דבר הוא שם לב אלייך או נישק אותך…את לא הטעם שלו…גם אם את היית הבחורה האחרונה עליי אדמות הוא היה מעדיף להישאר ללא בחורה…ואת יודעת למה?כי את מכוערת!ואת יודעת למה?כי הוא אוהב רק אותי…אותי…אותי..ואותי…ולא אף אחת אחרת…אז שזה יהיה לך ברור אם עוד אחת תתקרבי לפרנקו או תהיה לידו במרחק של 10 ס"מ,אני יפעיל את כל הכוח והעוצמה הזאת שיש לי בבית הספר וידאג שאת כבר לא תהיה פה יותר..שמעת אותי כפרייה?שמעת?!?!" אמרה לינדה בנחישות ולאט לאט התרחקה כשלולה נשארה עם דמעות וכאב,לבד,בודדה,היא הרגישה כאילו לינדה צודקת וכל מה שקרה עכשיו נהרס בתוך המילים שלה,היא בשניות הורידה לה את כל הביטחון העצמי שהיה לה,לולה החליטה לעזוב את המסיבה בעודה בוכה,היא הרגישה שאין טעם,שפרנקו לא ייתן לה את אותה אהבה שהיא נותנת לו…או לפחות מנסה לתת..בקיצור,הערב הסתיים אצלה בכאב.
-לאחר כמה דקות,פרנקו ראה את לינדה יושבת על הבר,הוא ניגש אליה-
פרנקו:"היי בובה,את באה לפה הרבה?" הצליח להכניס בה חיוך בעודם צוחקים.
לינדה:"כן..איך קוראים לך?" זרמה איתו.
פרנקו:"פרנקו,ולך?" שאל אותה.
לינדה:"לינדה" אמרה לו בחיוך.
פרנקו:"לינדה בהחלט לינדה (גם:יפה)" אמר בפרנקו והיא הסמיקה קלות.
לינדה:"תודה..גם אתה נראה לא רע בכלל" אמרה בצחקוק.
פרנקו:"ותגידי..יש לך חבר?" שאל אותה.
לינדה:"כן,אני מצטערת אבל אני תפוסה כבר..ואתה?יש לך חברה?" שאלה אותו.
פרנקו:"אני כבר נשוי לאישה הכי יפה בעולם" אמר פרנקו בחיוך והשניים התקרבו אחד לשני עד לנשיקה תשוקתית עוצרת נשימה.
פרנקו:"כבר אמרתי לך שאת יפה עם התחפושת?" שאל אותה.
לינדה:"לא,אבל תמיד יש פעם ראשונה" אמרה בחיוך.
פרנקו:"בקשר למה שהיה…." אמר פרנקו אך לינדה עצרה אותו.
לינדה:"מה שהיה היה,עזוב,אתה לא ידעת,זאת לא אשמתך" אמרה לינדה במחילה.
פרנקו:"לא את לא מבינה,אני מרגיש כל כך מטופש..בזמן האחרון אני עושה כל כך הרבה פאשלות ואת כל כך טובה שאת סולחת לי על הכול..אני מצטער אהובתי אולי אני לא ראוי לך" אמר פרנקו בצער.
לינדה:"אל תדאג,אני יודעת שאתה פה ושם סוטה מהמסלול,אבל אתה תמיד מצליח לחזור אליו" אמר לינדה וליטפה אותו.
פרנקו:"אני מבטיח לך שיותר אין שטויות!..אני לא יזמין בחורות..לא ינשק חברות שלך.." אמר פרנקו ולינדה הסתכלה עליו במבט זועף.
לינדה:"פרנקו,שנינו יודעים טוב מאוד שהכפרייה לא חברה שלי" אמרה לינדה בעצבים.
פרנקו:"חבל..אבל זאת בחירה שלך בכל אופן.." אמר פרנקו ונישק אותה שוב אך לפתע נעצרה הנשיקה כשהושמע שיר סלואו.
פרנקו:"תגידי לי יפהפייה,אני יכול להזמין אותך לרקוד?" שאל אותה.
לינדה:"בשמחה" ענתה לו בחיוך.
פרנקו:"והחבר שלך לא יכעס?" שאל אותה.
לינדה:"תאמין לי,אין דבר שהוא יותר רוצה עכשיו מאשר שתרקוד איתי" אמרה בצחקוק והשניים הלכו לעבר הרחבה.
-בפינה אחת במסיבה-
דיאנה ראתה את תומס לבד..וניצלה את זה כדי ללכת ולנסות להרשים אותו ולפתות אותו קצת..
דיאנה:"היי" אמרה בחיוך.
תומס:"היי…איפה התחפושת שלך?" שאל אותה.
דיאנה:"אמ..אני שכחתי ללכת לקנות..אבל זה גם בסדר לא?" שאלה אותו כשניסתה להרשים אותו.
תומס:"כן..כן..בטח.." אמר תומס בחצי אוזן קשבת..
דיאנה שמה לב שתומס לא ממש הקשיב לה והיא לא ממש עניינה אותו הוא כאילו היה בעולם אחר,שקוע במשהו אחר…כאילו הגוף שלו עמד לידה אבל הראש והלב שלו היו במקום אחר..אפשר היה לראות על העיניים שלו שהוא מחפש מישהי…בעודה מביטה בו היא שמה לב שהעיניים נעצרו….היא הסתכלה לעבר המקום שאליו הוא מביט והבחינה במלודי שנופפה לו לשלום והוא ניגש אליה אפילו בלי לומר לדיאנה שלום…הוא לא התייחס אליה לא שם לב אליה בכלל..הוא כאילו אם מלודי בעולם משלו..ודיאנה?דיאנה הכי נפגעה מכל הסיפור הזה..היא חושבת ושואלת את עצמה…למה?למה האהבה כל כך אכזרית אליה?
-בריקוד הסלואו רקדו ביחד:תומס ומלודי,פרנקו ולינדה,אלגרה ומתיאס,מגי ואנחל,בעוד לולה בוכה בחדר,ודיאנה עומדת בכעס ומחליטה לעזוב את המסיבה גם היא-
-אצל מלודי ותומס-
תומס:"את יפהפייה" אמר מוקסם ממנה.
מלודי:"גם לך לא חסר אמור.." אמרה לו בחיוך.
תומס:"תגידי..אנחנו יוצאים רשמית?כאילו אנחנו זוג?" שאל אותה.
מלודי:"אני חושבת שניקח את הכול באיזי,בוא נחכה כמה ימים שהכול יירגע בסדר?" שאלה אותו מלודי ותומס הנהן.בדיוק שדיאנה עמדה לצאת מהיציאה היא הסתובבה לעוד רגע,ומלודי שיודעת שהיא אויבת מספר אחת שלה ניצלה את ההזדמנות ונישקה את תומס נשיקה ענקית מלאת אהבה,ובאותו רגע דיאנה התמוטטה לגמרי,אם נשארה בה איזושהי טיפת תקווה גם היא אזלה.

"אני חושבת לי…מה זאת בעצם האהבה?למה היא כל כך יפה אך בו זמנית כל כך מכוערת?לפעמים היא כואבת..לפעמים היא שמחה…פעם תוקעים לך סכין בגב,ופעם אתה תוקע לאחרים..אהבה היא דמיון..היא פנטוז..לפעמים על משהו שלא קיים…ביסוס חסר משמעות…כמו למשל,"האביר על הסוס הלבן",בינינו,כולם יודעים שהוא אף פעם לא יבוא..שאין נסיך מהאגדות..אהבה לפעמים חסרת ערך ומשמעות,ולפעמים היא עוצמתית וחזקה…לפעמים היא משחק,או שעשוע..לפעמים היא תחליף זול…אף פעם אין לנו אומץ להגיד את הרגשות שלנו,תמיד אנחנו מזייפים,או משקרים או מסלפים…אין לנו מספיק אומץ כדי להגיד "אני אוהב/ת אותך"…אהבה היא לא פשע ולא חטא…אבל שוב,מה זאת בעצם האהבה?" היא סיימה לכתוב ביומן שלה תוך כדי שדמעה נוזלת על הדף,היא נרדמה כשהיומן על ידה,לחלום שחור,חלום מלא שנאה.