המקובלים והלא מקובלים – פרק 11
שוק זה מילה קטנה בשביל להגדיר את ההלם של הבנים,בעוד אנחל ומתיאס היו בחדרים אם הבנות,תומס ופרנקו הסתבכו בצרות.
-בחדר של פרנקו תומס ואנחל-
פרנקו:"מה?..אבל…איך…?"אמר פרנקו כולו המום ומגמגם.
לינדה:"איך ידעתי?,פשוט מאוד,ראיתי את המספר של המועדון בנות אצלך בפלאפון,זוכר?שהלכת לשירותים..לא אמרתי לך דבר על זה ותכננתי עם דיאנה תוכנית..עד לפה מבין?" שאלה אותו.
פרנקו:"כן…רגע אחד..דיאנה?את רוצה להגיד לי שהיא עכשיו עם אחד מהבנים?" של פרנקו המום יותר.
לינדה:"כן..עם תומס,אבל זה לא חשוב עכשיו…הגענו למועדון וביטלנו את ההזמנה ל-4 בנות לקחנו איתנו רק שתיים התלבשנו בבגדים האלה…." ניסתה לינדה להמשיך אבל פרנקו עצר אותה.
פרנקו:"שדרך אגב מאוד יפים עלייך" אמר פרנקו וחטף מכה קטנה בבטן מלינדה.
לינדה:"וככה דבר התגלגל לדבר..וראינו אתכם…בזמן המעשה!" אמרה לינדה זועפת ופרנקו התכונן כבר למכות ולסטירות שהוא יחטוף,לינדה התיישבה על פרנקו וכרכה את הצעיף סביב צווארו..
לינדה:"תשמע,כועסת?אני כן…מבינה?כן…" אמרה לינדה בחיוך..
פרנקו:"אני לא מבין..לא אמור להיות פה סטירה?כמו שאני מכיר אותך…או שאולי קודם יש נאום..?" שאל פרנקו בהלם.
לינדה:"מה שאני מנסה להגיד זה שאני כן כועסת עלייך,אבל אני מבינה אותך,שמדי פעם גברים צריכים להשתחרר ולהשתולל,אבל לא יכולת להגיד לי?…בשביל זה אני פה…החברה שלך…לא בשביל אלו…הפרוצות האלו!" אמרה לינדה בגועל.
פרנקו:"תראי יפהפייה,אני מצטער,ואני שמח שאת מגיבה ככה הרבה יותר קל.." אמר פרנקו בהקלה וברוגע.
לינדה:"אבל אני כן כועסת…אתה חזירים,מגעילים ודוחים!" אמרה לינדה נגעלת…"איך היית מגיב אם הייתי מזמינה גם בן?" אמרה לינדה מצומררת רק מלחשוב על זה.
פרנקו:"את לא תעשי את זה נכון?" אמר פרנקו מקווה לשמוע לא.
לינדה:"לא,אני לא לוזרית כמוך…פרנקו אתה מפסידן ורודף שמלות בדיוק כמו תומס" אמרה לינדה ופרנקו כרך את ידיו סביב מותניה ונכנס איתה לחדרו.
-אצל תומס ודיאנה-
תומס:"אני לא מאמין…לכל מה שאת מספרת לי" אמר תומס בשוק מכל מה שדיאנה סיפרה לו על התוכנית שלה ושל לינדה.
דיאנה:"גם אני לא מאמינה עלייך ובעיקר על פרנקו.." אמרה דיאנה וסטרה לו.
תומס:"איי…אם את לא חברה שלי ועוד עדיין נותנת לי סטירה אז אני לא רוצה לדעת מה פרנקו עובר עכשיו..בסופו של דבר רק מתיאס ואנחל נהנים..למה אלוהים למה?" אמר תומס בעצב.
דיאנה:"בסופו של דבר אני גיליתי שאתה אתה כמו כל הגברים…דוחה וחושב רק על דבר אחד…אני לא מאמינה שפעם באמת הייתי חברה שלך ואהבתי אותך" אמרה דיאנה כשכל הזיכרונות מציפים אותה.
תומס:"אבל את לא יכולה להגיד שלא ניהנת בזמן שהיית איתי..נכון?" אמר תומס וליטף אותה.
דיאנה:"נהניתי,זה נכון,אבל אתה יודע היה טוב וטוב שהיה,נפרדנו וזהו…" אמרה דיאנה והורידה את ידו מהפנים שלה.
תומס:"להזכיר לך שנפרדנו בגללך?" אמר תומס בכעס.
דיאנה:"ומאז נהיית רודף שמלות שכל שני וחמישי מחליף בחורה כאילו היא גרביים!" אמרה דיאנה בעצבים ודמעות ירדו על לחיה כשהיא נזכרת בדבר נורא.
-פלשבק לאחור-
היא הייתה כל כך נרגשת לקראת הפגישה עם אהובה,היא לא ידעה שבכלל כל זה הולך להיגמר בטרגדיה,דיאנה נכנסה למסעדה וראתה את הדבר הכי מחריד שיכול להיות,תומס
מתנשק עם אישה יותר יפה ממנה,יותר גבוהה ממנה,בחורה עם מעמד גבוהה,היא ניגשה בדמעות אל השולחן והרגישה שהיא לא יכולה לשאת בכאב…היא גרגרה בגרון רעש קטן ופרנקו עצר במהירות את הנשיקה,והסתכל אל עבר דיאנה,כעבור כמה דקות הוא לקח אותה לצד בתקווה שהיא תבין הכול אך זה היה כבר מאוחר מדי,כל מה שדיאנה הרגישה באותו רגע זה שאהוב ליבה לקח סכין וסובב לה אותה בלב…לראות אותו עם מישהי אחרת,זה כמו למות במקום…
תומס:"דיאנה אהובתי,את חייבת להאמין לי היא נישקה אותי…" אמר תומס ודמעות ירדו על לחיו,זה היה הפעם הראשונה שהוא הפסיק להיות גבר או מאצ'ו ובכה באמת..דמעות של אהבה.
דיאנה:"כן בטח..כל כך טיפוסי…אתה מביא אותי לפה למסעדה בשביל מה?בשביל שאני יראה אותך מתנשק עם מישהי אחרת?ואני כמו טיפשה התייפיתי רק בשבילך,חשבתי שאתה האהוב שלי לנצח..אתה כמו כולם תומס…זה נגמר בינינו.." אמרה דיאנה בעצב ובבכי ובצעקות,וזרקה את הטבעת שתומס קנה לה על הרצפה…
תומס היה שבור כי היא לא הבינה באמת מה קרה…הוא איבד את אהובתו ועוד בגלל מי?סתם בחורה זולה ועלובה…
-סוף פלשבק-
דיאנה:"אתה יודע טוב מאוד שלא נפרדנו ממש בגללי,זה אתה שהתחלת.." הטיחה את זה בפניו דיאנה.
תומס:"אם היית נותנת לי דקה אז להסביר לך הייתי יודעת שזה לא היה ככה" אמר תומס בעצב ובכעס ונזכר בכל מה שהיה דקות ספורות לפני שדיאנה הגיעה למסעדה.
-פלשבק לאחור-
הוא ישב במסעדה,חתיך מתמיד,הוא חיכה לדיאנה,אהובת ליבו,בעודו מחכה לה במסעדה,יושבת על הבר בחורה מדהימה,שטנית,גבוהה,קורצת לו ומרעיפה אליו מבטים…היא ניגשה אליו והתיישבה לידו.
***:"הולה בונבון…"היא נופפה לו וראתה שהוא עסוק קצת בשעון..היה לה קסם מיוחד..היא ידעה בדיוק איך לגרום לגבר להתאהב בה..איך גבר לא ישכח אותה ..לעולם.
תומס:"היי יפה," הוא שכח לגמרי שיש לו פגישה,הוא היה פשוט מוקסם ממנה,הוא שכח מכול העולם באותו רגע,הלב שלו פעם בחוזקה וקפא,היא פשוט סובבה אותו לגמרי.
***:"איך קוראים לך?" שאלה אותו.
תומס:"תומס,ולך?" שאל אותה.
***:"מלודי" אמרה בחיוך.
תומס:"שם יפה…"אמר בחיוך.
מלודי:"לא כמו שלך.." אמרה בחיוך,היא התקרבה אליו קצת ונתנה לו את הלחי שלה,תומס בא לתת לה נשיקה בלחי,אך לפתע היא הפנתה את ראש ישר ושפתיהם נפגשו,דיאנה באותו רגע נכנסה.
-לאחר שדיאנה עזבה והשאירה את הטבעת על הרצפה,מלודי ניגשה לתומס וניחמה אותו-
מלודי:"אני כל כך מצטערת לא רציתי לגרום לבעיות" אמרה בצער.
תומס:"זה לא באשמתך,זה באשמתי…" אמר תומס בעצב.
מלודי:"אני חייבת ללכת…" אמר מלודי אך תומס עצר אותה.
תומס:"האם אי פעם נוכל להיפגש שוב?" אמר תומס בתקווה לכן.
מלודי:"זה רק ביד הגורל" אמרה מלודי ונתנה לו נשיקה על השפתיים,לפני שתומס ניסה להבין מה קורה היא נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.
תומס:"אני בטוח ששוב ניפגש יפהפייה" מלמל לעצמו חיוך מנצח.
-סוף פלשבק-
דיאנה:"אתה רוצה להגיד לי שזה מה שהיא?" שאלה אותו.
תומס:"כן" אמר בביטחון.
דיאנה:"בטוח?" שאלה אותו שוב.
תומס:"כן,בעיות שלך אם את לא רוצה להאמין.." אמר תומס וקם מן הספה.
דיאנה:"לאן זה?" תחקרה אותו.
תומס:"להתאוורר..ולחשוב קצת עם עצמי" אמר תומס ויצא מן החדר.
*דיאנה:"אני חייבת לבוא אליו,לעודד אותו,אולי בכל זאת אני הייתי הכלבה בסיפור הזה…" חשבה לעצמה דיאנה ויצאה לכיוון הגינה.
-הוא ישב בחוץ,הרוח נשבה עליו,הגן נראה כל כך יפה בלילה,הוא החל להרהר עם עצמו מחשבות כשלפתע כתף מאחוריו הבהילה אותו וקטעה אותו מהמחשבות שלו,הוא הסתובב ולא האמין למראה עיניו.-
תומס:"מלודי?מה את עושה פה?" שאל אותה בהלם אך בשמחה.
מלודי:"אני עושה מה שהגורל רוצה שנעשה" אמרה בחיוך.
תומס:"מה הגורל רוצה שנעשה?"שאל אותה.
מלודי:"את זה…" אמרה מלודי והם התנשקו נשיקה סוחפת מלאת אהבה כשלפתע דיאנה הגיעה לגינה ולא האמינה לסיוט שחולף על פנייה בפעם השנייה.
תגובות (0)