שלושה בתים של געגוע
אהבתי את שפרח בגני, ואותך
נשמתי את שחשקה נפשי, איתך
והחלפנו בין לילה ליום, שלובים כידיים
את היית לי אש, ואני לך כמים
זיכרון ענוג מלטף את הפנים העצובות
היית ואינך עוד, עיניים חלונות, דמעות
כמהתי אלייך בגרון חנוק, חש בסכין הגעגוע
שננעצת בי, נפלתי, ולא אוכל עוד לנוע
בין עבר מתוק להווה מריר
בין מציאות כהה לזיכרון בהיר
מתהלך אני בין עולמות, תר אחר אהבתי
שקר הופך אמת, חיזיון הופך ברור ואמיתי
צועק אל עבר החושך, איך אחד נשאר משניים
שהיא הייתה לו לאש, והוא לה כמים
תגובות (5)
תקשיב, זה אחד המדהימים שקראתי לאחרונה, באמת! תמיד אהבתי לקרוא קטעים שלך (אם כי אני לא יודעת עד כמה הגבתי..) אבל זה פשוט יוצא מן הכלל!
הכתיבה, החריזה, התיאורים… הכל פשוט סחף אותי. אהבתי לגמרי.
שבת שלום ^-^
יפה מאוד
תודה רבה לך ספיר:)
וגם לך ציפור נפש קטנה:)
מעולה…
תודה לך :)